רש״ש על משנה פרה ג:ט

1וקבל בשמאלו רי"א בימינו כו' ומזה בימינו. עי' בהרע"ב ותוי"ט. ולכאורה הנ"ל דלת"ק דבפ"ב דזבחים מ"א דדריש באצבעו דשב ג"כ אולקח דלפניה ה"נ ידרוש הכא. ומש"כ הרע"ב שכיון כו' א"נ דהזאתה תוכיח. ות"ק דהכא הוא ר"ש דהתם בר פלוגתיה דר"י. ות"ק דשם הוא ר"י דהכא בר פלוגתיה דר"ש ונכון הוא. אלא דלפי"ז סתרי אהדדי פסקן של הרמב"ם והרע"ב:

2תוי"ט ד"ה בחבל. ממין שא"מ טומאה. ונ"ל ראיה מלקמן מי"א דרי"ש אומר במקבות של אבן כו' ופליג את"ק דאמר במקלות אף דגם הם א"מ טומאה כשאר פשוטי כ"ע. עי' א"ר פט"ו דכלים מ"ב. אלא דק"ל דהא מפץ ומחצלת דהם מין גמי מתטמאין בכל הטומאות כדאיתא ספ"ק דסוכה. וי"ל דהיינו מדרבנן וכ"מ בתוס' דשבת (פ"ד) ד"ה מפץ. ולפ"ז י"ל דלא גזרו אלא על המקבלין אבל על פשוטיהן לא גזרו דאף בכלי עץ אינן מטמאין אלא מדרבנן. ומעתה לא נצטרך לדברי התוס' בספ"ק דסוכה בד"ה תנן התם ובד"ה מסככין בבודיא ע"ש ונכון בעז"ה:

3ד"ה על כל הזיה טבילה קשה א"כ מנלן כו'. והרמב"ם כתב בפי' (הביאו התו"ח) לאומרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה. כאן בפרה לא נאמר וטבל אלא ולקח. ולכאורה ה"נ דט"ס הוא וצ"ל ולקח אבל ז"א דולקח היינו קבלה כפירושו בכ"מ וכנ"ל. וצ"ל דכוונתו דילפינן מפר כה"מ דדריש כן בת"כ שם בלשון זה. וכמו דילפינן מיניה לחטאות החיצונות וכדאמר בזבחים (צ"ג ב') על דין זה מסייע לר"א דאמר שיריים שבאצבע פסולין ומשמע דכללא כייל בכל מקום וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הל' ח' ע"ש. או דיליף לה משמן דמצורע דדריש ג"כ בת"כ כזה. ולכאורה קשה מדוע בהזאת טמא מת דמשמע דכשר אפי' כמה הזאות בטבילה אחת לקמן פי"ב מ"ב (ועי' מש"כ שם) והלא שם ג"כ כתיב וטבל והזה. ואולי משום דכתיב והזה על האהל ועל כל הכלים כו' משמע דבטבילה אחת מזה על כולם. ודע דבפר כה"מ אחר דדריש בת"כ מן וטבל והזה כנ"ל מביא עוד דרשה מן הדם שבענין והוא ג"כ למעוטי שיריים שבאצבע כדמפרש רבא בזבחים שם. וקשה דתרתי ל"ל. והק"א לא הרגיש בזה. (והגר"א ז"ל בביאור החומש לא הזכיר דרשה זו דמן הדם). וכן בפרשה מצורע גבי הזאת השמן אחר דדריש מן וטבל והזה כנ"ל מביא עוד על מן השמן דרשה זו דעל כל הזיה טבילה. ושם הרגיש הק"א וכ' על דרשה דטבל והזה דסמיך על הא דדריש אח"כ מן דמן השמן ע"ש. וכן צ"ל ע"כ גם בהא דפר כה"מ. ומתורץ הא דהקשיתי מהזאת טמא מת. אך מפי' הרמב"ם שהבאתי ל"מ כן: