רש״ש על משנה פאה ז:ב
רש״ש על משנה פאה · Rashash on Mishnah Peah 7:2
Open in the reader →1עיין בשנ"א. ומה שכתב שם בהגהות הרי"ף דעוללות נוהגות ג"כ בשאר אילנות. נסתר מהברייתא בחולין (קל"א) דבכרם חשיב שם ד' מתנות עניים ובתוכם עוללות ובאילן לא חשיב אלא שנים ולא חשיב עוללות (וכ"כ הגר"א ז"ל בעצמו בפ"ה דמע"ש מ"ד דפרט ועוללות אינם בשאר נטעים) ובתוס' שם ד"ה גמר מוכח דאף בזית אינה נוהגת. וכ"מ מדל"ח שם ג' מתנות בזית וכ"מ בר"פ כיצד מברכין ובהפועלים (פ"ז ב') ע"ש. ומש"כ עוד דכן מבואר ג"כ בר"מ וכו' בפאה וחלה דזיתי ניקוף ממת"ע ג"כ ליתא דנ"ל דכוונתם שמנקף העני זיתי שכחה או זיתי פאה כמו שפירש הרמב"ם בחבורו פ"ו מהל' גזילה הי"ג להא דעני המנקף בראש הזית דמשנה דגיטין (נ"ט ב') וכ"פ אחריו גם הטוש"ע ח"מ סי' ש"ע ס"ה (ונ"ל דמשום דתנן לעיל פ"ד מ"ד פאה אין קוצרין אותה במגלות כו' לכן דרך לנוקפן) והצ"ע דהגאון ר"ח ז"ל מש"ס דחולין נ"ל ליישב דהגר"א ז"ל לא אמר אלא חסידים הראשונים כו' משמע דאינו חיוב על כל אדם וצ"ל דהתורה נתנה רשות לכל נדיב לב לעזוב זיתי ניקוף לעניים כמו של"נ שיעור בפאה דאל"כ הא קיי"ל דהפקר לעניים אינו הפקר: