רש״ש על משנה פסחים ו:א

1במשנה וחתיכת יבלתו. הצל"ח נסתפק בנולדה היבלת בשבת עה"פ אם מותר לחתכה שהרי לא היה אפשר לעשותה מע"ש ע"ש ונעלם מכ"ת ירושלמי בפירקין בסוף הל' ג' וז"ל הגע עצמך שנולדה לו יבולת כו'. ומשני מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול (וצ"ע ביבמות (ו' ב') בתד"ה טעמא בסופו שכתבו דבכ"ד משוינן מכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש כמצוה עצמה כו' ע"ש) עוד שם בירושלמי הגע עצמך שחל יום הז' שלו בשבת כו'. ומשני מין הזייה ראויה מאתמול ומזה אני תמה גם על רש"י שנדחק בסוה"מ וכ' והזאה כו':

2ברע"ב ד"ה שחיטתו כו' דכתיב ביום צוותו כו'. לכאורה הלא בגופיה כתיב בין הערבים ואולי משום דכתיב ביה נמי שם תזבח כו'. בערב כבוא השמש:

3בתוי"ט ד"ה וזריקת דמו כו' ושם כתבו עוד כו' מותר להפשיט לגמרי [ר"ל כדרכו ע"ש] כו' וכתירוץ האחרון נראה דעת הרמב"ם כו' שכתב דמפשיטין את כולו ולא חילק כו'. (ולהלח"מ שם אישתמיט תוס' דשבת ע"ש). ולי עדיין קשה דה"ל לבאר דבמונח על פתורא דדהבא אינו רשאי להפשיט את כולו כדאיתא שם אליבא דרבא ואם הוא גם יומא דאיסתנא אסור לכ"ע ע"ש. ואולי דסמך על הא דאמר הש"ס בר"פ רי"ש (מנחות ס"ד ס"ג) לישנא דאיכא בזיון קדשים ומשמע ליה דלטעם זה מותר בכ"ע. ונ"ל ראיה לדעת הרמב"ם ור"י (דבשבת קל"ג ב') ובמנחות שם מייתא לפלוגתתם אמלאכות דאורייתא ע"ש: