רש״ש על משנה שבת א:ב

1בתוי"ט ד"ה מפסיקין כו' הא דכתב הר"ב דאתאן לד"ת כו' וכ"ש הוא מכל הני דלעיל דמפסיקין ואפילו כי איכא שהות כו' וכ"כ הר"ן. וקשה דהא הך בבא מוקי לה בדבור הסמוך בדליכא שהות (בשם הר"ן) וא"כ דיו לבמה"ד להיות כנדון ובאמת בר"ן משמע דמפסיקין לק"ש קאי אדלעיל וגורס ומפסיקין בו"ו ובפרק לולב הגזול מוכח בדבריו בביאור שכן הוא רק ואין מפסיקין לתפלה מוקי הש"ס דקאי אחברים:

2שם בתוס' ר"ע (אות ח') וקשה לי הא סיפא מיירי בת"ע כו' והוי חדוש אף דשכיח שכרות כו' קמ"ל בסיפא דגם לת"ע אין מפסיקין. ולי עוד קשה דילמא אשמעינן דאף דמפסיקין לק"ש משקראו חוזרין למלאכתן ואח"כ מתפלל וכמו שבאמת הדין כן כמו"ש הר"ן וכ"פ בשו"ע. אשר ע"כ הנלע"ד דקושית הש"ס הוא מלשון מפסיקין ויהיה פירושו והתנא רישא כו' כיון דכבר עסיק ותני בה ברישא לא הל"ל מפסיקין כאלו הוא ענין חדש אלא הל"ל ומפסיקין לק"ש או אבל מפסיקין וזה דלא כגי' הר"ן שכתב בסמוך וזה מדויק במה שציין הש"ס ואם התחילו א"מ מפסיקין לק"ש ולא ציין הא דוא"מ לתפלה דלפירש"י הא עיקר הקושיא מזה:

3שם ברע"ב ד"ה וא"מ לתפלה. שאין לה זמן קבוע דאורייתא [עי' רש"י שבת דף י"א ע"א ד"ה חברים]. משמע דאזיל כאן בשיטת הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה שהיא עצמה מה"ת רק שזמנה מדרבנן. ועי' ר"פ מי שמתו מה שפי' בשם רבותיו: