רש״ש על משנה שבת ט:ז

1ריבב"א חמשה. נ"ל סמך לדבריו דבקרא דכארץ תוציא צמחה וגו' רמוז ה' זרעונים כדלעיל בגמ' (פ"ד ב') משמע דבהכי חשיבותייהו:

2שם בתוי"ט ד"ה מת כגרוגרת. פי' הר"ב כדין שאר אוכלין שהרי מותר לאכלו כשמת כו'. וכתבו התוס' כו'. ול"ד במחכ"ת דאפילו היה אסור לאוכלו מ"מ ראוי הוא לנכרי כמ"ש התוספות בכיוצא בזה בד"ה שמצניעין. ועי' מ"ש לעיל בגמרא (ע"ח ב) אך לפי"ז ק"ק מ"ט דת"ק דפליג על ר"י בחי טמא. הא עכ"פ חזי לעובד כוכבים קטן:

3שם במשנה צפורת כרמים. הוא מין חגב טהור כדאיתא בחולין (ס"ה):