רש״ש על משנה טהרות א:ב

1בהרע"ב הני י"ג כו'. ולעד"נ לחשוב שחיטה ומליקה בתרתי שהרי ר' יוסי מחלק ביניהן. אולם צריכה מחשבה אינה מן המנין דזאת לא חשיבותא גבה. אדרבה אם לא היתה צריכה מחשבה אז ה"ל לחשוב:

2תוי"ט ד"ה הכנפים. עמש"כ בשבת (מ"ט) בס"ד:

3ד"ה מיטמאות. ול"נ דהכא מיירי בשחוטה. הגם דפתח יג"ד בנבלת כו' היינו משום דרובן הם בנבלה וכה"ג משני רבא בשבת (ס.) וכן לקמן פ"ד מ"ו אלו ספיקות שטהרו חכמים וחשיב בהן ספק נזירות וספק בכורות דלא שייכא בם לישנא דטהרה. ולפמש"כ בברכות (ד) אין ראיה מזה. ותדע דהא חשיב והאוכל אמה"ח ממנה ובה אינו מטמא אמה"ח כמבואר ברמב"ם פ"ג מהל' אה"ט הט"ו. ועכ"ז נ"ל דמאי דלא קחשיב פסול גויה (וכמו שהעלה התוי"ט זה בצ"ע לעיל במ"א בד"ה ומטמאה) הוא משום דאין בזה שום חידוש דדבר זה נוהג בכל האוכלין. ובעוף טמא איצטריך לאשמעינן לאפוקי מטעותא דבעל מ"נ אשר הבאתיו בשבת (יד) ע"ש. אח"ז ראיתי בתו"ח שגם הוא נגע קצת בזה. אך מש"כ עוד דמיירי בפחות מכזית שאין סופו לטמא טומאה חמורה ולכן צריך הכשר שרץ ומים. נעלם ממנו גמ' דכריתות (כא) ע"ש: