רש״ש על משנה טהרות י:ה

1ברע"ב ד"ה נפלו ממנו ענבים ודרכן כו' ונטמאו בידיו טמאים כו'. וצ"ל דהיינו בידים תחילות וכפי' הא"נ במ"ד. דאי בסתם ידים אפי' יותר מכביצה ה"ל שלישי ואינו מטמא משקה. ודברי התוי"ט בד"ה במקום המופנה שכ' דענבים נמי היו מתטמאים. לא דייקי. דמאי הוה דמתטמאי הא לא יהיו אלא שלישי. והכי הל"ל דטפה ראשונה שיצאה מן הענבים והענבים שנטמאו עדיין בשלמותן טמאוה:

2שם ד"ה כביצה מכוון. נמצא דאין טומאה לטפה זו אלא כו'. ואין זה סותר למש"כ לעיל ברפ"ג דפרחה טומאתו כשנשתנה. דהתם נשתנה ממש דהאוכל נימוח ונעשה משקה. אבל הכא אף קודם שיצאו מן הענבים הוו יין אלא שנבלעים או שנפקדים בהם למר כדא"ל ולמר כדא"ל בפסחים (לג ב') ע"ש. והרע"ב סתם כמ"ד מיבלע בליעי. אבל הרמב"ם פסק בפ"ט מהל' ט"א ה"ב ובפי"ב מהל' תרומות הי"א ובפ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ז כמ"ד מיפקד פקידי וא"כ אין להם טומאה כלל:

3תוי"ט ד"ה טהור. העתיק דברי הראב"ד אדהכא שאין להם מקום. אבל הוא קאי אסיפא ודרכן כו' כביצה מכוון טהור. על זה התנה והוא שלא נגע (ר"ל בידיו בשעת הדריכה) במשקה. וכן הבין הכ"מ בכוונתו ע"ש: