רש״ש על משנה טהרות ו:א

1המסוכן כו'. נ"ל דפלוגתתן משכחת לה ג"כ ברה"י לבד כגון דמתחלה היה ספק בדבר שיש בו דעת להשאל ואח"כ באין בו דעת דלת"ק אותו שיש בו טמא ולר"ש אותו שאין בו מפסיקו. ומש"כ בהגהת הרא"ש דאפי' כלים שאבד"ל לרבנן טמא ברה"י הראשון אולי כוונתו בשנגע בו אדם ג"כ מקודם וחולק על סברתו דאל"כ אין טעם לדבריו. אבל לענ"ד סברתי ישרה:

2שם כשהוא ברה"ר ספיקו טהור. הנה בכה"ג ליכא חזקת טהרה דהא קדמה רה"י דשם ודאי טמא כמש"כ לעיל ברפ"ב. ובזה צריכין אנו למילף מסוטה עי' תוס' ריש נדה ד"ה והלל ובחולין (ט' ב') ד"ה התם. ונ"ל דלת"ק אם באו לישאל בב"א א"א לטהר גם אותו שספיקו ברה"ר דמחזי כשיקרא כמש"כ הר"ן בס"פ האשה שנתארמלה על הא דב' שבילין דמ"ה בפ' דלעיל:

3שם רש"א רה"ר מפסקת. לכאורה קשה מדוע לא נימא איפכא דכיון דכבר מחזיקינן ליה כמת ברה"י יהיה אפי' ברה"ר דאח"כ ספיקו טמא. וי"ל כיון דטומאת רה"י חידוש הוא דילפינן מסוטה אע"ג דאיכא חזקת טהרה. וספק דרה"ר דהכא בלא ילפותא טהור משום חזקת טהרה לכן אזלינן בתריה עי' בתוס' נדה הנ"ל. ולפמש"כ התור"ע בשם ש"ש בטעם פלוגתתן בלא"ה א"ש: