רש״ש על משנה תרומות א:א

1עי' בפי' הרמב"ם [הובא גם בתוי"ט] מש"כ ליישב הא דלקחו בעה"מ הת' דתרומה לשרש ואמרו תרם כו'. והנה מצינו במקרא כה"ג בשרש אבה והשם ממנו תאבה גרסה נפשי לתאבה (תהילים קי״ט:י״ט-כ׳) ע"ש בפירש"י ונמצא ג"כ שרש תאב תאבתי לישועתך (שם) [אמר המעתיק כבר קדמו בזה הר"וו היידינהיים בספרו מודע לבינה (במדבר ל"ד ח') בחלק הבנת המקרא]:

2ברע"ב ד"ה החרש כו' וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו דאיכא קטן כו' שיש לו דעת להיות נודב [ועי' בר"ש]. לכאורה אף קודם לכן יש בו דעת דהא איתא בנדה פ"ה מ"ו קודם לזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו כו' וכ"מ מהא דפליג ר"י לקמן אקטן (ופי' הר"ש דבכל קטן קאמר) ואחרש לא פליג משמע דאית ליה ג"כ דרשה דאשר ידבנו ואפ"ה פליג בקטן ע"כ מוכח דא"ל דעת מיהו הר"ש הביא לקמן מהירושלמי דפליג גם אחרש אבל כ' דס"ל דא"ל דעת צלולה ועי' יומא [מ"ה] ובתד"ה מאי ואולי כוונת הר"ש בכאן שיש לו דעת לנדב ויהיה נדבתו נדבה:

3בתוי"ט ד"ה חמשה כו' כתב הר"ב וכ"כ הרמב"ם למעוטי דר"י כו' ומיהו תימה לפרושי מעוטי בכהאי גוונא כו' ועי' ריש כריתות ותמצא שם בגמ' כה"ג ופירש"י שם דל"ת סמי מכאן כו' והכי נמי יש לפרש דל"ת סמי מכאן קטן (נ"ת שם) ועוד נ"ל דהכא י"ל דל"ת בקטן אשיגרת לישנא דדרך לשנותו ביחד עם חרש ושוטה בכ"מ וכה"ג הביא התוי"ט עצמו בפ"ט דיבמות מ"ג ע"ש: