רש״ש על משנה יבמות ו:א

1במשנה הוא אנוס והיא לא אנוסה כו'. הן לפי' התוס' ד"ה הבא באיכא למימר דרצון היינו למצוה (וגם לי"מ היינו דוקא היכא דתני תחלה שוגג ומזיד) א"ש דלא תני והיא ברצון אבל לפרש"י בעלמא דרצון היינו מזיד אלא נגד אונס שייך למיתני רצון יותר ה"ל למיתני הכא הוא אונס והיא ברצון וכן לקמן בגמרא בדתני דבר"ח לא תני אפי' שניהם ברצון:

2שם תוי"ט ד"ה בין בשוגג בהיא שוגגת המ"ל כו'. הנה אפי' במכוונים לשם מצוה יש למצוא שוגג. בו כגון שנפלו לו ב' יבמות מב' אחין ובא על אחת מהן וכסבור שהיא השניה. ובה כגון שיש לה ב' יבמין ונבעלה לא' מהם וכסבורה שהוא הב' [ול"נ שמשכחת לה שהיא לא ידעה שמת בעלה וסברה שהוא בעלה. ואמנם לא מצאתי עדיין הדין הלז מפורש אח"ז מצאתי ב"ה בנו"ב מ"ת אה"ע סי' קמ"ח שהאריך בזה. מהגרמ"ש]:

3שם בתוי"ט ד"ה ולא חלק כו' ולפיכך צ"ל עיון על הר"ב והרמב"ם בזה. עי' רש"י דף נ"ו ע"ב ד"ה אשלא כדרכה. ועי' מהרש"א מש"כ בשיטתו ולכאורה קשה לפ"ד דל"ל ולקחה לרבות שלא כדרכה ביבמה כיון דכבר ילפינן ח"ל מעריות ושפחה הדר נילף יבמה ביאה ביאה מח"ל כדילפינן העראה לעיל. וי"ל דאה"נ ולקחה מבע"ל להא דלעיל (ח ב) לרבי כדא"ל ולרבנן כדא"ל ובזה ינצלו הרמב"ם והרע"ב מתמיהת התוי"ט ואדרבא דבריו תמוהין במש"כ דמדרי"ש לא שמעינן אלא לענין חיובא כו' אבל למצוה ולזכיה כו' דממ"נ דלשיטת רש"י ודאי ליתא כנ"ל ולשיטת התוס' כאן ד"ה וכן אפי' ח"ל לא ילפינן מהא דרי"ש. [בתור"ע אות ס' ד"ה במל"מ מסתפק כו' ונלע"ד ראי' מסוגיא דיבמות כו' נ"ב כבר קדמו בזה הב"מ והגר"א סי' קס"ב ובנו"ב מה"ת אה"ע סי' קמ"ח ע"ש. שם בסוף הדבור ובתשובה הארכתי נ"ב סי' צ"ד. מהגרמ"ש]: