רש״ש על משנה זבים ה:ו

1בהרע"ב זב וזבה ונדה בהדיא כתיבי ומצורע ויולדת נפ"ל מלזכר ולנקבה דכתיב זאת תורת הזב וגו' והדוה בנדתה וגו' לזכר לרבות כו' כ"נ דצ"ל ועי' בפי' הרמב"ם:

2תוי"ט ד"ה ובמצורע. ול"ק דהכל בכלל ההיקש. אבל ק"ל דמ"מ היכא דריש התם מלנקבה לרבות דמה דאילו לשאר מעיינותיה מזכר נפקא ע"ש בהרע"ב. הא מיבעיא לה ליולדת. ולכן נ"ל דהגמ' דשם ל"ל להך דרשה דת"כ לרבות יולדת. דנפ"ל מדכתיב כימי נדת דותה תטמא והקרא איירי בלידה יבשתא:

3ד"ה ואחד המסיט. ותוס' כו' ה"ה למו"מ כו'. ול"נ דהם מפרשים והמסיט היינו שהטהור מסיט את הטמא וכמו בריש המשנה הנוגע בזב כו'. ודקדוקו לקמן במ"ח אינו מוכרח די"ל דלהכי לא תני הכא המסיטו בכינוי משום דבזב כו' וביולדת אף שהם הסיטו את הטהור טמאוהו לכן מסתים לה סתומי לומר דכל חד כדיניה. שוב ראיתי שהתוס' העתיק והמסיטו בכינוי וא"ש טפי. ודקדוקם אינו אלא על הנישא וזה טמא במו"מ כדלעיל במ"ג: