רשב"ם על בראשית מט:כד

1ותשב באיתן קשתו - הקשת החזק שקורין אלבלטרא מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד, מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק. ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל. וכן פירוש המקראות מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר, וענו בכבל רגלו - והוא יצא ומלך עליהם כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם ואסרם, כדכתיב: לאסור שריו בנפשו.

2ויפוזו זרועי ידיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם, כי איש חזק היה למשוך איתן הקשת שקורין פורקא. וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת, כדכתיב: ונחתה קשת נחושה זרועתי והוא לשון דריכת קשת. וכן: כי חציך נחתו בי. ותנחת עלי ידיך.

3ויפוזו - נכפפו. כמו: ויהי דוד מפזז ומכרכר. פיזוז בידים. כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז. כמו: יסובו מן סבב.

4מידי אביר יעקב - ע"י הקב"ה בא לו זה הניצחון והממשלה.

5אביר יעקב - כפל לשון של.

6רועה אבן ישראל - וכן: אביר הרועים אשר לשאול וגם הרועים קרואים אבירים, על שהבקר והשוורים קרואים אבירים, כדכתיב: עדת אבירים בעגלי עמים. וכן: סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני.

7מידי אביר יעקב - מי גרם לך זאת? הקב"ה שהוא אביר יעקב, האלהים הרועה אותי עד היום הזה. שע"י גדולתך זן אותי במצרים.

8משם - הקב"ה גרם להיות.

9רועה אבן ישראל - משפחת ישראל שכלכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן לשון אב ומשפחה. נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון. ומ"ם של ריקם. ותהי הכנם.