רש"י על בבא קמא כט:

1ההופך את הגלל - זבל המופקר ברה"ר והפכו ממקום למקום:

2חייב בנזקו - דקנייה בהגבהה וממונו הוא:

3שנתכוין לזכות בו - כשהגביהו וחייב משום ממונו דלאחר שקנייה אע"פ שהניחו שם לא הפקירו אלא נתכוין ליטלו משם לאחר זמן:

4אבל לא נתכוין לזכות בה - לכשהגביהו:

5פטור - ואע"ג דכרה בור ברה"ר כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם ואם היה במקומו הראשון ולא נתקל בו זה אלמא לר"א בור ברה"ר פטור והוא הדין למפקיר נזקיו דהא מאן דמחייב מבור ברה"ר יליף לה שלא היתה שלו מעולם: