רש"י על בבא מציעא מז:

1בשלמא לריש לקיש - דאמר לרבנן משיכה דאורייתא היא:

2היינו דאיכא בין ר' שמעון לרבנן - כלומר בהא פליגי והאי טעם יהבו למלתייהו דרבנן סברי משיכה דאורייתא והלכך לא שנא מוכר ול"ש לוקח מצי הדרי ור' שמעון סבר משיכה תקנתא דרבנן היא משום דנטרח בהו הלכך למוכר הוא דעבוד רבנן תקנתא דליהדר ולא לוקח:

3אלא לרבי יוחנן - דאמר לרבנן נמי משיכה תקנתא דרבנן היא:

4מאי איכא בין ר' שמעון לרבנן - כלומר במאי קמיפלגי ומה טעם נותנים לדבריהם:

5כדרך שתקנו משיכה למוכרין - לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:

6כך תקנו חכמים משיכה ללוקח - לחזור בו בשביל אותה תקנה עצמה דנשרפו חטיך דכ"ש כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח ומציל שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני בי ולקמן (בבא מציעא דף מט:) אמרה רב חסדא גבי ההוא דיהב זוזי אחמרא שמע דבעו למינסביה דבי פרזוק רופילא והדר ביה: