רש"י על קהלת יב:ב

1עד אשר לא תחשך השמש. אמרו רבותינו זו פדחת שהיא מאורה ומצהבת באדם בחור וכשמזקנת היא מעלת קמטין ואין מצהבת:

2והאור. זה החוטם שהוא תואר קלסתר פנים:

3והירח. זו נשמה שמאירה לאדם שכיון שניטלה הימנו אין לו מאור העינים:

4והככבים. אלו הלסתות רומני דאפי שקורין פומ"ליש של לחיים שמצהיבים:

5ושבו העבים אחר הגשם. תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו: