רש"י על חבקוק ג:טז

1שמעתי ותרגז בטני. ת"י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי:

2לקול צללו שפתי. לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע:

3צללו. לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי"ר בלע"ז:

4ותחתי ארגז. במקומי אני מזדעזעת:

5אשר אנוח ליום צרה. אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה:

6לעלות לעם יגודנו. ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו: