רש"י על ירמיהו ו:כט

1נחר מפוח. משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפו (איוב ל״ב:ב׳) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר"ש בלעז:

2לשוא. על חנם צרף הצורף כי לא הועיל:

3ורעים לא נתקו. מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו:

4נתקו. פורצטראקי"ץ בלעז, (נ"א ורעים כמו רשעים סא"א):