רש"י על ויקרא כו:מא

1והבאתי אתם. אֲנִי בְעַצְמִי אֲבִיאֵם; זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְגָלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת נַעֲשֶׂה כְמַעֲשֵׂיהֶם, אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא מַעֲמִיד אֲנִי אֶת נְבִיאַי וּמַחֲזִירָן לְתַחַת כְּנָפַי, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ"א), "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה וְגוֹ' חַי אָנִי … אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וְגוֹ'" (ספרא):

2או אז יכנע. כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כ"א) — אִם אָז יִכָּנַע; לָשׁוֹן אַחֵר אוּלַי — שֶׁמָּא אָז יִכָּנַע לְבָבָם וְגוֹ':

3ואז ירצו את עונם. יְכַפְּרוּ עַל עֲווֹנָם בְּיִסּוּרֵיהֶם: