רש"י על נחמיה ב:ו

1ויאמר לי המלך. בשעה שדבר אלי המלך היתה אשתו המלכה יושבת אצלו:

2והשגל. אשתו המלכה כענין שנאמר (דניאל ה') שגלתיה ולחנתיה, שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר /השירים/ ו'):

3עד מתי יהיה מהלכך. מתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך:

4ומתי תשוב. ומתי דעתך לחזור:

5ישלחני. נתן לי רשות ללכת:

6ואתנה לו זמן. נתתי לו זמן לחזור: