רש"י על נחמיה ה:יד

1אשר צוה אותי. המלך:

2פחם. כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה:

3משנת עשרים. למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו':

4שנים שתים עשרה. שהם שתים עשרה שנה:

5אני ואחי. אני וחברי אשר באו עמי:

6לחם הפחה לא אכלתי. לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס: