רש"י על משלי לא:לא

1מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:

2אשת חיל. היא התורה:

3מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:

4מפנינים. מרגליות:

5ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:

6דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:

7היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון:

8ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת:

9ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:

10זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:

11ותקחהו. מן העולם להאבידו:

12מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב:

13טעמה. דבורה:

14לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם:

15בכישור. בכשרון מעשיה:

16תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך:

17כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:

18לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:

19לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה:

20סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:

21וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם:

22ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:

23צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:

24קמו בניה. התלמידים:

25בעלה. הקב"ה:

26שקר החן. שב על כל הע"ג:

27והבל. גדולתן ויופין:

28תנו לה. לעתיד לבא:

29מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: