רש"י על שבת קיב.

1איפסיק רצועה דסנדליה - ונפל הסנדל מרגלו שע"י הרצועה הוא עומד שהסנדל פתוח מעל גביו וצדדיו של עץ או של עור שלוק וקשה והרצועות נקשרות על גב הרגל ומעמידות אותו:

2שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה - דראוי לטלטול:

3וכרוך - במקום הרצועה ונועלו עד שתכנס:

4אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף - בחצר:

5שבקיה - במקום שנפל מרגלך ולא תטלנו בידך להצניעו:

6ומ"ש מדר' ירמיה - דשרא ליה ר' אבהו לנועלו ע"י גמי:

7התם - בכרמלית כגון בקעה לא הוה מינטר:

8והא מנא הוא - ואמאי אסור לטלטלו והא עדיין תורת מנעל עליו:

9דאי בעינא הפיכנא מימין לשמאל - שהסנדל יש לו שתי תרסיות והן של עור מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים לבין שני רגלים כעין שיש למנעלים שלנו וכשנפסק הפנימי ראוי הוא לתקנו ואע"ג שתיקונו ניכר וגנאי הוא מיהו לצד פנים לא מיתחזי וכשנפסקה חיצונה אינו הגון שוב לתקנו והך דאביי חיצונה איפסיק משום הכי אסריה רב יוסף אפילו לטלטלו וא"ל אביי והא אכתי מנא הוא דהפיכנא ליה לרגל האחרת ונמצאת החיצונה פנימית:

10א"ל מדקא מתרץ רבי יוחנן - למילתיה דר"י לקמן ומפרש לה:

11ש"מ הלכה כר"י - דאמר משנפסקה החיצונה לאו מנא הוא: