רש"י על תמורה כ:

1והלא אף הנדבה עולה היא - בניחותא אלא פרושי מפרש ואזיל מאי בינייהו:

2בזמן שהיא באה חובה - שהיא מוטלת על היחיד להקריבה סומך עליה כו':

3ואם היה כהן - אותו שהפריש האשם וכפר באחר וניתק הראשון לרעייה:

4עבודתה ועורה - של עולה הבאה מן המותר:

5שלו היא - שהוא [עצמו] מקריבה ונוטל את העור ואפילו אינו מאותו משמר המשמרת באותה שבת דהכי תניא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת בב"ק בשילהי הגוזל קמא (בבא קמא דף קט:):