רש"י על תמורה כב.

1דמהניא בה אבידה - מועלת בה להביאה למיתה:

2משום דלא חזיא למילתה - אפי' קודם אבידה דבת שנתה כתיב (במדבר טו) וזו עברה שנתה ופסול הגוף הוא:

3דאי לאו מומא חזיא אימא - פסול חסרון בעלמא והואיל ונמצאת קודם כפרת השניה תרעה ולא תיהני ליה אבידה למות: