רב פנינים על משלי א:יט

1כן הנה ארחות כל בוצע בצע כמפתיך אלה שמראים לפניך ריוח זכות והון יקר שתמצא כגרעיני החטה לפני בעל הכנף ותחתם תעמוד הרשת פרושה כי כל ישעם וכל חפץ למשכך ברשתם ולאבד את נפשך וזהו את נפש בעליו יקח כי אשר הוא בעל נפש מבקשים את נפשו לקחתה ממנו כי את הנפשות יצודו חרם:

2(יא) עוד אפשר אם יאמרו אל תשת ידך עמנו לשלול שלל ולבוז בז ואל תעש עמנו כלה בתמימי דרך לשפוך דם נקיים אך זה חסדך עמנו לכה אתנו בחברתנו בלבד ואנחנו נארבה לדם וכו' ואתה תעמוד מנגד כי לא נסית באלה:

3(יב) ולא תאמר בלבבך נירא נא אולי יגבר הנקי ההוא ויהפך אל הרודף או פן יהיו רבים מורא לא יעלה על ראשך לאמר פן ידבק בידך מאומה מן החרם אשר בידם בהתחברך אתנו כי הלא גם אם רבים יהיו נבלעם כשאול חיים כי יש לאל ידנו וגם אל תירא פן יודע הדבר אל המלך או אל שר הצבא כי הלא לא נשאיר פרסה כי נבלעם תמימים כיורדי בור הבלתי נראים לרואי השמש ולא ימלט מגיד דבר:

4(יג) והיה כי תלך עמנו והטבנו לך כי גם שאת הרע לא תקבל וידיך לא ישפכו דם כי אתה תעמוד מנגד את הטוב תקבל חלק כחלק שכל הון יקר נמצא נמלא בתינו דרך כלל אנו ואתה:

5(יד) גורלך כו' בשוה ומאמרו גורלך ולא אמר גורל תפיל יאמר עוד נוסיפה לך כי גורלך הוא הפור או הפתקא שעל שמך אתה בידך תפילנה בתוכנו בחלק שתבחר ותקרב מכולם וזהו בתוכנו טרם ירוח איש חלקו ואח"כ כיס אחד יהיה לכלנו:

6(טו) והנה ידעתי בני ידעתי כי מעצמך אל תלך אפי' בדרך רחבה אתם כלומר יחד אתם כי תירא לנפשך אך מה שאצטרך לצוותך הוא מנע רגלך מנתיבתם והוא בל תאמר בלבבך לא אתחבר אתם אך רחוק יהיה ביני ובינם ואתיצבה בנתיב צר בלתי מפורסם וכאשר תראינה עיני יתיעצו להדיח אמלטה רק אני ואצא מתוך ההפכה ואהיה רחוק מן ההפסד וקרוב לשכר שירבו עלי מאד מהר ומתן תחת היותי בנתיבתם:

7(טז) כי לא יעלה על רוחך תוכל להמלט על נפשך כי הלא רגלים כשהוא לרע לא ילכו לאט רק ירוצו וימהרו כ"כ שלא תספיק להמלט טרם יעשו תועבה:

8(יז) ותלכד במצודה רעה כי הלא כמקרה בעל הכנף יקרך שיראה לו כי חנם מזורה הרשת כי יחשוב שיקל לקחת גרגירי החטה ויעוף טרם תספיק הרשת ללכדו וזה בעיני כל בעל כנף כלומר שבכנפיו יחסה ויבטח לעופף קל מהרה להמלט על נפשו:

9(יח) ולא ידע כי פורשי המכמורת הן לדמם של בעלי כנף יארובו ויצפנו לנפשותם ולא יפרשו רשת באופן שבעל כנף ימלט נפשו:

10(יט) כן יקרה לך כי תשען בקלותך להנצל כצבי מיד ולא תלכד בשחיתותם כ"א תלכד ויצודו את נפשך וזהו כן ארחות וכו' את נפש וכו'. ובמררים בני אם יפתוך חטאים ארשב"י ממי למד שלמה מחכמתו של דוד אביו שאמר חטאים תרדף רעה לפיכך אמר בחכמתו אם יפתוך חטאים אל תבא אם יאמר לך פלוני הוא עשיר נלך ונהרגהו אל תשמע לו ולא תאבה לו מפני שמחשבותיו לרעה ע"כ. והנה מאמרם זה יראה משולל ההבנה איך יביא ראיה שלמד מדוד מפסוק חטאים וכו' שאמרו שלמה ועוד למה הוצרך לייחס למודה אל אביו ולא אל עצמו ועוד אומרו לפיכך אמר שלמה בחכמתו אם יפתוך חטאים אם יאמר לך פלוני עשיר הוא וכו' למה יחזור לומר בחכמתו על דבר שלא תבצר גם מהבלתי חכם כי מי לא ידע שלא טוב להרוג עשיר בעשרו. ועוד אומרו לא תשמע כו' מפני שמחשבותיו לרעה כאלו המעשה יראה טוב ומייעצו אל יביט אל מראהו כי המחשבה רעה והלא המעשה רע ומר עד בלי די ומה לו אצל המחשבה. אמנם לבא אל הביאור לדקדק אומרו לא תשמע לו ולא תאבה לו כי אומרו לא תשמע לו הוא מיותר על לשון הכתוב וכן אומרו מלת לו פעם שנית ומהראוי יאמר לא תאבה. והענין כי רשב"י הוקשה לו אשר הערנו למעלה היתכן יבא שלמה בחכמתו להזהירנו בל נטפל להרוג נפשות ומי לא ידע בכל אלה על כן אמר ממי למד שלמה התרחק מהחטאים מחכמתו של דוד אביו כלומר באמרו ובדרך חטאים לא עמד ששלל כל מציאות עמידה ושמא תאמר אולי אין דעת שלמה כדוד רק שאין להתרחק מהם כי אם בעשותם העבירה כאמרו אל תלך בדרך אתם לרצח בדרכים אך שלא בשעתה טוב להלוות אליהם אולי ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם דע כי אין זה דעת שלמה רק כדעת אביו האוסר כל עמידה בדרכם כי ממנו למד שהרי אמר חטאים תרדף רעה והוא שאומר ראשונה הולך אל חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע והם מסכלי החכמה ואשר נכנס בהם רוח שטות וכסילות לחטא פן ירוע שילמד ממעשיהם ולא תאמר האם על שהורגלו בחטא אחזיקם לבלתי סריס מלחטוא שאתיירא פן אלמוד מהם לז"א חטאים תרדף רעה כי הרעה שהחלו לחטוא החטאים תרדף אותם להתמיד בכסל למו כי עבירה גוררת עבירה הפך ההולך את צדיקים כסיפיה דקרא ואת צדיקים ישלם טוב שאצ"ל שהטוב שעשו ימשכם להטיב כי אם גם שהטוב עצמו ישלם להם שכרם הוא המלאך הנעשה מהטוב שעושה שהוא המענגו ומעטרו בעוה"ב הנה שלמד שלמה לימוד זה של אביו ואחר ראיה זו שלמד שלמה מדוד אביו אמר לפיכך אמר שלמה בחכמתו וכו' כלומ' לפיכך נמשך מאשר אמרתי לך יצדק יאמר שלמה בחכמתו הגדולה אם יפתוך חטאים אל תבא ולא תחשב לו לעצה משוללת חכמה כקושיא הראשונה כי אם אדרבה לחכמתו הרמה תתייחס שמלמד מה שלא היה מבין איש מדעתו וביאר ענין פירושו ואמר אם יאמר לך וכו' אל תשמע לו ואל תאבה לו כלומר לא תפרש אל תאבה לשמוע אליו לחטוא עמו כי לא לחכמה תחשב הישרה זו רק מלבד שלא תשמע לו גם לא תאבה לו כלומר אל תאבה לו עוד להיות אתו כי תמאס חברתו תמיד כלמוד דוד אביו ושמא תאמר א"כ בטלה ממני מצות השבת את הרשעים בתשובה לז"א אם יאמר לך פלוני עשיר נלך ונהרגהו שהעיז פניו להחטיאך תשפוך דם עמו וכיוצא ולא יבוש שוב לא יבוש לקבל ממך לשוב מרעתו לכן לא תשמע לו בזה וגם לא תאבה לו להיות אתו כמוסר דוד אביו פן תשוב אליו ואל תאמר אחרי בטלי פיתוייו ואהיה עמו בדברים זולת זה ומה גם במילי דשמיא למה אתרחק ממנו לז"א מפני שמחשבותיו לרעה ובקרבו ישים ארבו למשכך ברשתו כאשר החל ועל פי דרכו כוון לומר שאומרו בני אל תלך בדרך אתם אינו במעשה העבירה רק אף להיות עמו בדרך גם על פי דרכו נתן טעם אל צורך פי' אם יאמרו וכו' אחר אומרו אל תבא: