רב פנינים על משלי א:לג

1אמר עכ"ז אל יתיאשו ב' הכתות הראשונות לומר שאבדה תקותם שלא ישובו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה והבחירה חפשית כי ושומע לי מכל כת שיהיה ישכון וכו'. או יאמר גם שאמרת שהיסורין מתקנים את הכסילים מי שהוא שומע לי זאת עצתי הלא היא שישכון בטח ושאנן מעתה טרם בוא הרעה והיסורין שישוב מפחד רעה שלא תבא ולא אחר היותה עליו וזהו מפחד רעה.

2(כג) עוד יתכן דרך שני יציב ונכון בהמשך הכתובים מפסוק תשובו לתוכחתי והלאה וכו' והוא כי התורה הנז' שאמריה תאמר מוכחת דרך התנהגה עם עם בני ישראל דרך כלל אשר לא יעדרו בם כל הסוגים הנ"ל והנה כך היא דרכה של תורה תיעץ את האדם כי תשים לפניו את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ותיעצנו יבחר בחיים כאמרו ובחרת בחיים ושאם חטאנו נשוב עד ה' וירחמנו ואחר העצה תוכיחנו תוכחת מגולה בדברים קשים כענין פרשת בחוקותי וכי תבא ודומיהן ואם באלה לא ישמעו ומורא לא יעלה על ראשם מאימת התוכחה יטה ידו ביסורין קלים מאתו ובידו יתברך כמתרה בנו נתעורר לשוב ולשמוע את כל דברי ה' ותוכחותיו ואם באלה לא יוסרו יסתיר פנים ח"ו וישאירם למקרי הזמן ימצאום צרות רבות ויתעתדו לגלים המתרגשים לבא בעולם כנמצא כל זה בתורה א' לא' מבלי רזכיר איה מקום כבוד כל א' מהנה והן כל אלה על הסדר סדרתם פה התורה המדברת עם ישראל בשמו ית' א' אמר כמיעץ עד מתי פתים וכו' ולצים וכו' כלומר עד מתי תבחרו ברע ולא בחיים למהר לשוב כי היא העצה האמתית ואם לא תעשו בשביל העצה תשובו לתוכחתי בשביל התוכחה אשר הוכחתי אתכם במוסרי התורה והודעת הצרות הנועדות אם לא תשמעו לי ולא תאחרו מלשוב עד בא עליכם היסורין ממש ולא יעלה על רוחכם שלא תהיו עוד לרצון לפני בשובכם על אשר מריתם פי ועל כן תמאנו לשוב כי הלא לא כן אנכי עמכם אך אדרבה אביעה לכם רוחי כי יש לאל ידכם להתקרב אלי בשובכם עד אביעה לכם רוח קדשי כאשר כתבנו ומזה תעלו למעלה גדולה הימנה והיא אודיעה דברי אתכם היא הדרגת הנבואה שאינה כרוח הקדש הנשפע באדם ופיו המדבר כד"א רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני רק שהוא ית' מודיע דבריו אליו כדבר איש אל רעהו והוא ישמע ויגיד כי לא יעצרכם אשר חטאתם מלהשיג המעלות הגדולות האלה אם אלי תשובו כאשר לא היו נמנעות טרם תחטאו:

3(כד) ואם תראו שהבאתי עליכם יסורין אחר המועצות והתוכחות אשר הזכרתי והכתבתי לכם בתורה הוא בראותי כי אינכם שמים על לב לשמוע אל העצה ולא אל התוכחת לכן נטיתי ידי להכותכם ביסורין וזהו יען קראתי ותמאנו ע"כ נטיתי ידי עליכם והם יסורין קלים כי מידי הי' לכם נטיה בעלמא כאשר ייסר איש את בנו בידו בשצף קצף וזהו נטיתי ידי ולא היו רק לשתתעוררו לשוב ולשמוע אל דברי ואף ע"פ כן ואין מקשיב:

4(כה) נוסף על מה שמקודם זה ותפרעו כל עצתי אשר יעצתי עד מתי פתים ואחרי כן ותוכחתי לא איתם:

5(כו) על כן מעתה אחר שלש אלה ועודכם מחזיקים במשובתכם דעו אפוא כי גם באידכם אשחק וכו' ולבא אל הביאור נשית לב אל אומרו באידכם שייחס האיד אליהם ולא אליו ית' המביאו אליהם אך הוא כי דרכו ית' הוא כי אחר החילו לייסר את ישראל ביסורין קלים בידי הרחמנים ולא יתעוררו לשוב אז יסתיר פניו מהם ויתעתדו לכל צרות המתרגשות לבא בעולם ומצאוהו רעות רבות וזהו גם אני אחר שנטיתי ידי בעצמי ולא שמעתם ותפרעו וכו' עתה גם אני באידכם מהקורות אתכם כי אסתלק מכם אשחק וכו' והוא כי דרך האב המכה את בנו למען השיבו למוטב כי זולת אשר יכנו ברחמים עוד לו כי גם הוא ידאג כי יכמרו רחמיו על מכות בנו אך בשנותו באולתו פעמים שלש אחרי הכותו אותו כי יקשה ערפו מאז והלאה לא בלבד יחזק לבו ולא ידאג על מכותיו כי אם גם אם ימצאוהו צרות רבות ורעות ישחק וישמח באמרו כי נכונו לו שפטים כן הדבר הזה כי אחרי הטות הוא ית' את ידו ומכה את עמו להשיבו אל אביו שבשמים ביד רחמיו כאשר ייסר איש את בנו ולא שוה לו כי עודנו מחזיק במשובתו אז גם באידם הבא עליהם מהרעות המתרגשות ישחק ובפחדם ילעג:

6(כז) ומי יתן ונשובה אליו ית' בכל זאת אך זה דרכנו בקושי ערפנו כי לא נשוב על ידי צרה וצוקה כי נייחס אותה למקרה כי חזקה יד משובתנו עד יבאו מים עד נפש בבוא ח"ו רעה רבה מאד ומה גם אם היא פתאומית כי אז נחרץ לקרוא כלנו בשם ה' בקול בכי וקול צעקת הצרה ואז על דבר אשר לא קדמנו לשוב על כל ההתראות הקודמות עד בא כנהר צרה וצוקה נחלה מאד אזי גם ה' יסתיר פניו ולא יענה חלילה וז"א בבא כשואה וכו' ואידכם כסופה פתאומית וגדולה יאתה:

7(כח) אז מכובד הרעה יקראנני ולא אענה וכו' ולבל נאמר והלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ולמה הימים הראשונים אשר לא שבנו בם לא יפלו בשובנו כעת אל ה' אלהינו על כן הטיב אשר דבר יקראונני ולא אמר תקראנני תמצאנני לנכח כאמרו פחדכם ואידכם לומר אל נא תחשבו על ה' תועה שאוסף ידו מלקבל שבים חלילה כי הלואי ישובו בכל לב לדבקה בו באמת ולא יצעקו בפיהם חטאנו ובלבם יכזבו לו וזהו אז יקראנני כלומר לא יהיה לבבכם נכח פני ה' ודבקים בו רק תהיה קריאתכם אותי כאחרים וזרים אצלי שיקראנני ועל כן לא אענה כי קרוב אני בפיכם ורחוק מכליותיכם ודופי זה אחשוב היה שולל דוד המלך ע"ה מעצמו באמרו קולי אל ה' אקרא לומר כשקולי אל ה' אין הקול לבדו אל ה' ולבי בל עמו רק אקרא כלומר אני הקורא בכל עצמי ולא קולי לבדו ועל כן כשאקרא כבר ויענני כי טרם אקרא הוא יענה וזה סלה בכל תפלה ולא כמוהו חלק החטאים שפה ידבר בם שיצעקו אל ה' חטאנו ופתלתול ועקש לבם ולכן לא ימצא להם:

8(כט) ושמא תאמרו הלא מרובה מדה טובה ואיה רחמיו הראשונים כי הלא גם בארץ מצרים לא צעקו אליו יתברך בלבם כדבר שנאמר ויצעקו בני ישראל מן העבודה שהיה מן העבודה ולא מאהבה שלמה כאשר כתבנו שם בס"ד וזה דברו ית' אל משה ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כלו' גם שלא היה בתשובה שלמה רק מפני עקת נוגשיו ולא צעקה של תשובה ודאגת עון וחרטתו לא חשתי וקבלתי יען כי ידעתי את מכאוביו כי רוב מכאובות יעדרו הכוונה הראויה ככתוב אצלנו בס"ד שם אמר אל יקשה עליכם למה לא אעשה כן גם עתה כי ראו עתה כי אין הנדון דומה לראיה תחת שלש א' תחת כי שנאו דעת ומי שאין בו דעת אין לרחם עליו כנודע. ב' שיראת ה' כלומר תשובה אפילו מיראה לא בחרו:

9(ל) ג' כי הלא התריתי בם זה שלש רגלים א' בעצה טובה באמרו עד מתי פתים וכו' ולא אבו לעצתי ואח"כ בב' תוכחות א' תוכחת דברים קשים באמרו תשובו לתוכחתי. ב' בנטית היד כאמרו נטיתי ידי ולא שמעו ולא הטו את אזנם וזהו נאצו כל תוכחתי שריבה הב' תוכחות של דברים ונטיית היד ולכן לא כמו זר יחשב מה שישחרנני ולא ימצאנני על כל ההתראות ואשר הכיתי אותם ולא חלו ומאנו לשוב. גם אפשר כי מה ששנאו דעת הוא מה שמפרש אחרי כן לא אבו לעצתי ויראת ה' לא בחרו הוא מה שמפרש ואומר נאצו כל תוכחתי:

10(לא) הנה כתבתי כי מהתחזק המשובה ולא שוה לנו העצה והתוכחת ונטית היד סתר פנים ישים ונתעתד לגלי צרות המתרגשות ממקרי הזמן והפרי היוצא לנו ממשובתנו הלא הוא לייחסו אל מקרה ולא שעונותינו נתנונו בידי המקרים ולא נשית לב לצעוק אליו ית' עד בוא כשואה פחד פתאום ונצעק מפני לוחצים וגם אז בעקשות לב אמר עתה ויאכלו וכו'. והוא כענין מה שכתב הרמב"ם בהלכות תענית על אף אני אלך עמם בחמת קרי שהוא עד כה יסרתי על עונותיכם אך עתה שהלכתם קרי לאמר מקרה הוא ולא שעונותיכם הטו אלה מעתה כל אשר אייסר אתכם יהיה בחמת מה שאמרתם שהוא קרי וע"ד זה יאמר ויאכלו מפרי דרכם וכו' לומר אל תדמו כי אשר בא עליכם צרה וצוקה יועיל לנכות עונות ראשונים אשר עליהם התריתי בכם שתשובו אלי כי לא כן הדבר רק ויאכלו מפרי דרכם כי מה שויאכלו ויצר להם הוא מהפרי הנמשך מדרכם היא המשובה שפריה לייחס הרעה אל מקרה כי זה כל פרי משובתם וגם לא יעלה על רוחכם שקצת הצרה תהיה על עונות ראשומם ושאריתה על פרי דרכם כי לא כן הדבר רק וממועצותיהם ישבעו כי כל שובע הצרה בעון מועצות ההפצר:

11(לב) והמשובה הזאת יהיה והוא כי יתיעצו לדחות התשובה באמרם כי מקרה הוא וצרה עוברת ולמה זה יכניעו לבם לשוב כי הלא מקרה היא היה להם נמצא כי משובת פתים תהרגם לבדה מלבד עונות הקודמים כי עונש המשובה הוא חמת קרי תספיק להרגם וקרן עונות ראשונים קיימת וזה בעצם לפתאים אך הכסילים שלא למדו אך מוכנים לקבל כי דעה לא חסרו השלוה תאבדם אך היסורין ובצד מה יסכון למו להשיבם אך לצים לא הזכיר כי נשארים אבודים:

12או יאמר כי משובת ריחים מקושר אל שאחריו וילמדנו ענין נאה בל יאמר איש אם מחמת ראותי הרעה אשר יקרה לרשעים האלה הנז' אשוב מרשעתי אולי לא יקבלוני כי לא מאהבה שבתי מעצמי כי לא כן הוא רק כי משובת וכו' ויהיה מלת כי כמו כי תקנה עבד עבדי כי יקרא קן צפור לומר כאשר משובת פתים תהרגם וגם שלות כסילים תאבדם:

13(לג) יהיה איש שומע כי מחמת ראותו שוטים אלו בניולם יזיר איש עצמו מיין העבירות ישכון בטח ולא ירא באמרו כי לא שב רק מפני הרעה שראה בחטאים כי הלא ימיט פשוטה לקבל שבים יתב' שמו:

14(לב) או יאמר גם שדברתי דרך כלל אל הרבים שישובו לא מבלתי החשיב תשובת היחיד בתוך המרובים המחזיקים בטומאתם ותחשבו שגם הוא ילקה ככל המון הבלתי שבים על המצאו אתם כי לא כן הוא כי אם גם כי תראה משובח פתים שתהרגם וגם שלות כסילים תאבדם:

15(לג) אשר הוא שומע לי ישכון בטח מלשלוט בו צרותם וגם יהיה שאנן אף מפחד רעה שעוד יעשה הוא יתברך לזה השב שלא יתקיים בו כי מפני הרעה נאסף הצדיק שהוא שמפני הרעה שעתידה לבא נאסף הצדיק מקודם לזה אמר כי השב מזה יהיה שאנן מפחד הרעה שלא תבא פן יספה בשבילה לכפר על הכלל אשר הוא בתוכם כי אם שכל חבריו יבושו והוא ששב יהיה לפליטה: