רב פנינים על משלי י:כ

1כסף. וכו'. לבא אל ביאורם נקשר ונעלה מפסוק (יג) בשפתי נבון וכו' והוא כי יקרה ידרוש הדורש בשער בת רבים דברי כבושין לכשיבם עד ה' ואם נבון יהיה בשפתיו תמצא חכמה שהוא שמתוך דבר ההוה רואה את הנולד ומתרה בם בטרם יבאו ימי הרעה וזהו תמצא חכמה כי איזהו חכם הרואה את הנולד ובזה יתיסרו רבים ויכנעו כסילים שנכנס בהם רוח שטות לחטוא וזהו בשפתי נבון ראוי תמצא חכמה שישמיע לרבים ותהיה שבט לגו כסילים שאין לך שבט מוסר גדול מזה להכניע גופם אך לא את נפשם שאדרבה נפשם תתעלה בשובם נמצא בשפתיו כא' חכמה ושבט וזהו תמצא וכו' ושבט וכו':

2(יד) ושמא תאמר לא טובה העצה הזאת כי הלא הן אמת כי חכמים השומעים יצפנו דעת שישמעו ממנו אך לעומתם פי אויל סותר העצה כי נאם האויל כי מהמוכיח הלז מחתה קרובה לבא מהתועלת:

3(טו) כי הלא את מי יבין שמועה לקבל מוסר השכלתו בהתרות להם ישובו עד ה' פן יאבדו כי הלא העשיר לא יחוש כי הון עשיר קרית עוזו ויעוז בעשרו באמרו כי צרות המתרגשות הכסף יענה ארוכתם וגם הדל לא ישית לב באמרו כי מחתת דלים רישם ולא יחתנו ה' על אשמתו מחתה על מחתתו כי יאמר די לצרתו כי חסרון כיס קשה מכולם:

4(טז) וכ"ש שלא יועיל לרשע כי הלא יהפך המכוון כי פעולת צדיק המוכיח בשער היא לחיים להחיותם ממיתת הנפש התבואה שלוקט הרשע מדבריו הוא חטאת וזהו תבואת רשע לחטאת:

5(יז) ומה החטאת שאומר לו הונח שכוונת הדורש ומוכיח טובה הלא לא אכחיש שארח לחיים הוא מי ששומר מוסר ששומע ממנו ואין לומר כי א' ששומר מוסר יספיק גם שאחרים לא יקבלו כי הלא זה היה אם הבלתי שומע לא היה מחטיא את הרבים אך מה תעשה שמי שעוזב תוכחת אשר יוכיחהו יוסיף על חטאתו פשע שאם מתחלה היה תועה וחוטא הוא עתה יזיד להתעות את הזולת וזהו מתעה כי הנה באמור לו הרואה הלא שמעת דברי המוכיח ולמה תעזוב תוכחתו הלא לבל יהי כרשע לפני זה מה יעשה מתעה אותו:

6(יח) ואומר מה לי ולך לשמוע דברי המוכיח בדברים כי הלא אין תוכו כברו כי הוא מורה שמוכיחנו מאהבה ולא כן הוא רק מכסה שנאה כי משנאתו ינחש רעות ואשר ינחש שתבאנה הלא הוא שפתי שקר ומה שאומר שיתעוררו רעות על כי כסילים אנחנו שנכנס בנו רוח שטות וחטאנו הנה מוציא דבה עלינו הוא כסיל ולא אנחנו כי אין לך חטא ליקרא כסיל כזה שמוציא דבה על עם ה':

7(יט) וגם שנאמר שלא יבצר שאחד או שנים ממאמריו אמת הם הלא ברוב דברים שיפליג לדבר על עם ה' לא יחדל פשע שיחטא בהעתיר עליהם דברי אשמות יותר מדי ולכן שתיחותו היה יפה מדבורו וזהו וחושך שפתיו משכיל:

8(כ) ועל פי הדברים האלה שעל פי אויל היה נראה כי הלא טוב טוב ישמור המוכיח לפיו מחסום על כן אמר שמע בקולי איעצך עצה הגונה למען יהיו אזני כל השומעים קשובות לנועם מליך ולא יבעטו אפילו הרשעים והוא כסף נבחר וכו'. והענין כי זה הכלל שכל דבר ילך עד מקום שממנו יוצא כי בהיות תוכחת הצדיק להורות היותו מוכיח בשער להתיהר וכיוצא מיתר פניות באופן שלא יצאו דבריו מלבו בעצם בזה לא יגע עד לבם אמנם כצאת דברי הצדיק נקיים מכל סיג וחלאה ככסף נבחר הוא הטהור מכל סיג כי נגע אלהים בלבו אז על ידי כן יגע אלהים בלבבם של רשעים ואז יכנע לבבם ויעשו רושם דבריו לשוב עד ה' וזה אמר כסף נבחר לשון צדיק משולל סיג פניה בלתי טובה אז לב רשעים כמעט והוא כי הרשעים הם ברשות לבם שכל עצמם וטוב בחירתם בטלים לפני לבם הרע כאלו הלא הוא הרוב והם כל עצמם בטלים בו אמנם בהיות לשון צדיק משוללת פניה אז לב רשעים יהיה כמעט ליבטל מרוב עצמותם כצדיקים שלבם ברשותם שיהיה כדבר מועט ליכנע לפניו ולהתרכך כדונג ולא יעוז: