רב פנינים על משלי י:כג

1והטעם כי כאשר הוא כשחוק לכסיל הוא המוחזק לחטוא שנכנס בו רוח שטות עשות זמה שנעשה לו בטבע ויצרו חומדה כן היא כשחוק החכמה להשמר מרוח שטות למי שהוא איש תבונה הוא הצדיק אשר לו תבונה להבין את אשר יקרה לו ולהשמר מהשליך נפשו אחרי גוו בעשרו: או יאמר כשחוק וכו' נמשך אל הקודם במה שכתבנו בביאורנו אל ספר קהלת על פסוק כי כקול הסירים כן שחוק הכסיל כי הנה הכסיל הוא החוטא שבו רוח שטות תראנו תמיד מתלוצץ שמח ומשחק ותתמה על החפץ ולא תדע כי כקול הסירים באכול בם לשון אש שישמיעו קול ליבשותם ודקותם ואין קול הברתם רק לרעתם כי אז ישרפו כן הוא שחוק הכסיל כי בעת הברת קול שחוק שמחתם אזי הם כנשרפים ונאבדים כי אין זה רק להשמדם ובזה יאמר אין לחוש על הצדיק יחטיאנו עשרו בתאוות החומר עד עשות זמה כי הלא כשחוק המתייחס לכסיל הדומה לקול הסירים כי אז היא רעתו כן היא עשות זמה כי אז בשמחת עריבות הזמה הוא נפסד ומאבד נפשו וע"כ לא נירא ימשך הצדיק אחריה כי הלא וחכמה זו ישנה לאיש תבונה הוא הצדיק בעל תבונה להבין את העתיד כי על כן הוא צדיק כי ישכיל להיטיב כי בכלל תבונה היא החכמה: