רב פנינים על משלי יא:ג

1ושמא תאמר הלא טוב יעשה כן הרב לכעוס על ישרים שטעו כאשר כעס משה על פקודי החיל שעל ידי כן שכח דין הכשר כלים כי אשר קצף היה למען הזהרם בל ישובו לכסלה או אם יהיו העושים שלא כהוגן אנשי בוגדות ויבגדו להכעיס ועליהם יכעוס הרב למען הוכיחם ליזהר להבא אל יעשה כן רק לאט להם כי אם מהסוג האחד גם שתוכיחם בנחת לא יוסיפו לחטוא כי הלא תומת ישרים תנחם ומעצמם יזהרו ואם הם בוגדים אותו סלף שיסלפו ויבגדו ישדם כי תיסרם רעתם ומתחת בגידתם תצמח קלקלתם ואז הם מעצמם יראו ויבושו ואל ישובו לכסלה גם שלא תוכיחם זולתי בנחת ולא בצער:

2(ב) או יאמר כי יש יסבול מה שבזדון ידבר בו חבירו אך אם מהזדון יבא לקלון לחרף ולגדף כלכל לא יוכל אמר כי לא יבחן בעל חכמה אם לא שישמע גם קלונו וחרפתו ואינו משיב וזה אמר בא זדון להזיד איש על רעהו וגם ויבא קלון ועל זה וזה ואת צנועים הסובלים שתי אלה הבאים זו אחר זו תמצא החכמה באמת:

3(ג) ושמא תאמר הלא זדון וקלון יסבול כי אין בדבר דררא דממונא אך מה יעשה הרואה בוגדים יבגדו בו כי נוחם יסתר מעיניו ולא יעצר כח מהתלהב ומקצוף על כן אומר לך כי תומת ישרים תנחם וכו' והוא מאמרם ז"ל כי הצדיקים לבם ברשותם שיש לאל יד כשרונם ותמימותם לכבוש את יצרם ולהטותו אל היושר וזהו תומת ישרים תנחם כלומר והנה את תומתך תנחך לסבול ויניחו את סלף בוגדים אשר בגדו בם שהסלף ישדם כי רעתם תיסרם ולא תושיע ידם למו: