רב פנינים על משלי יב:טז

1אויל וכו'. הנה מבלתי שמוע עצה האויל ויתנהג בדרך אולת אשר ישר בעיניו יפול ברעה לרוע הנהגתו וע"י כן יכעוס כי יראה קלונו שע"י בחירת סברתו והנהגתו כעיר פרא כרע נפל ולמה שהוא אויל ישנה באולתו במה שיודיע כעסו לזולת על מה הוא כועס שהוא כי ע"י בחירת רוע הנהגתו נפל ברעה ויהיה לו קלון שידעו אולתו שבחר ברע ולא הבין דרכו וזהו אויל ביום יודע כעסו שלא ישקוט עד יודיע כעסו על מה הוא ולוקח לו קלון וטוב טוב היה יכסה קלונו ולא יודיע חרפתו כי הפילתו עצתו וזהו וכוסה קלון ערום: או יאמר כי יש מדות ממדות שונות באדם יש אשר אין מעצור לרוחו והיה כי יכעוס יגלה כעס לבו וידבר סרה על שכנגדו ויש לא יגלה מיד פן תצא תקלה אך לא יעבור מהיום שבא בו לכלל כעס ויש ישמור לפיו מחסום עד המחרת ואז יגלה תלונתו וכעסו ויש למעלה מזה שאין צריך לומר שלא יגלה כי אם גם יעשה מכסה וחפוי אל הקלון שהקלו בו שע"י בא לכלל כעס באופן שלו יצוייר יודע לרבים קלונו לא יורגש והנה היה קרוב לשמוע כי המדה הא' מארבעתן היא מדת האויל והאחרונה מדת החכם וב' אמצעות ממוצעות כי כל א' מדת בינוני אמר שלמה כי לא כן הוא רק כי גם השנית היא מדת האויל כי בהגלות כעסו ביום חרון אפו כי חם לבבו יפריז על מדותיו לחרף את שכנגד ועשה רעה וגם מי יודע אם טרם בקר יודע אליו כי אין על שכנגדו אשמת דבר כי התלו בו וטוב לו הסתר דבר והאריך אפו מדבר דבר מיום אל יום וגם אם אחרי עבור יום יבאו לרצותו הקרובים אליו או בעל דבר מה שאין כן ביום הראשון כי אין מרצין לאדם בשעת כעסו על כן גזר אומר כי אויל יקרא אשר ביום יודע כעסו ולא יביט אל בחינות אלו אשר הן בחינות חכם לב ועל הד' שהיא נראה מדת החכם אמר כי עולה היא על גבי תואר חכם והיא תואר ערום בעל התחכמות רב ביותר כי רבה היא עוד יתכן תאר גבול הד' אל ערום למה שהוא תואר היולי שאפשר תהיה ערמומיתו לטובה או לנטור איבות באופן לא ישמר שכנגדו עד נפלו בידו על כן אמר לא תגזור אומר רק שערום הוא: