רב פנינים על משלי יב:יט

1על כן הנני מלמדך כלל גדול והוא שפת אמת כו' והוא כי הדבר בעצמו יורה דרכו כי אשר הוא דבר אמת בכל יום הולכת וחזקה תכונת אמתתו ואשר שקר הוא לא תכון אמתתו רק עד יאמר איש אנוח ואתישבה בדעתי ואראה בעין שכלי אם נכון הדבר כי מיד ישקיף וירא כי נכה רגלים הוא יחזיק בו ולא יקום וזה אמר שפת אמת תכון לעד כי לעד תהיה הולכת ונכונה אך עד ארגיעה שהוא עד יאמר איש ארגיעה ואתישבה להבין בה יכון לשון שקר ולא יותר מהשיעור הלז ושיעור הכתובים יפיח כו' ולכן על שתי אלה לא תצטרך תחבולת הבחנה להשמר ממצודתם אך יש בוטה וכו' ועל כן זה הכלל שפת כו':

2(יז) או יאמר מי שיפיח אמונה שאינו אומר שראה מה שמגיד רק שמאמין שכך הוא שיורה שירא מלשקר איש זה בהעיד על דבר יגיד צדק אך אם זה הוא מוחזק לעד שקרים נחוש כי מרמה הוא אומרו שלא ראה רק מאמין לשיחשבוהו למדקדק בעדותו ובלשון הרע שיגיד:

3(יח) והנה יש מקבל הלשון הרע ובוטה רעות כנגד מי שנאמר עליו כמדקרות חרב אך מי שיש לו לשון חכמים עושה מרפא ואומר למגיד שפת אמת וכו' ובמתון יודע האמת כמפורש בקודם: או יאמר יש בוטה כו' לומר ראה נא מה בין לשון חכמים לביטוי שפתים כי הנה יש בוטה כלאחר יד והוא כמדקרות חרב שבדבור אחד ידקור דקירות רבות הוא המספר לשון הרע שהורג ג' כאחד כנודע והוא כמבטא בשפתים מעשה שהיה אשר אין רטיה אחת מספקת לרפאותם וחילופו בלשון חכמים והוא מאמרם ז"ל על שמעו ותחי נפשכם ב"ו אינו מרפא מכות רבות ברטיה אחת באחד מאבריו והקב"ה אם ימלא איש עונות אשר חטא בכל אבריו ברטיה אחת באזנו יתרפא כלו והוא שיטה אזנו לשמוע תורה ומוסר וזהו שמעו ותחי נפשכם כי נמצא כי לשון חכמים המדברת באוזן החוטאת היא מרפא בהשמיעו לחוטא ורפא ירפא: