רב פנינים על משלי יב:ב

1ושמא תאמר הלא תלית אהבת דעת התורה והשגתה אל אהבת מוסר ולא כן הדבר כי הלא מן השמים יכריזו חכם או טפש לזה אמר מי שהוא טוב ויסבול עניותו לעסוק בתורה יפיק אל הפועל רצון מה' אשר הוכרז עליו שיהיה חכם אך הבלתי נותן חלקו בתורה אשר תתקיים גזרת החכמה שנגזרה עליו במה שיהיה איש מזמות ובעל תבונה במילי דעלמא והלא ירשיע ליהפך חכמתו אל חכמת חיי שעה ויניח חיי עולם ולא זה הרצון מה':

2(ל) או יאמר פרי צדיק הוא תלמיד אחד בוא עץ חיים כאלו נטע עץ לאכול פירותיו שהן חיים ולכן מי שלוקח נפשות רבות שהכניסן תחת כנפי השכינה הוא יקרא חכם בעצם כי לעצמו נוטע אילנות רבות של חיים. או יאמר פרי הנמשך מהצדיק שיראה וילמוד הרואה טוב מעשיו הוא עץ חיים לכן לוקח נפשות שמלמדן בקום עשה הוא חכם שמכ"ש שיזכה עד אין קץ: או יאמר פרי וכו' לומר הלא על דבר צדיק ורע לו רשע וטוב לו הלא תשובתו בצדו לנקות חלאת הצדיק פה ומשלם לרשע אל פניו להאבידו אך מה תענה על צדיק קובר את בניו וילך ערירי והרשע זרע רב ישאיר אחריו והלא לא תהיה רעת הצדיק בלבד בעה"ז כי גם בעה"ב לא ינוח לו אם ערירי ימות וגם טוב הרשע ההוא לא בלבד יהיה בעוה"ז כ"א גם בעוה"ב כי ע"י זרעו אפשר ייטב לו שם וגה תכפל התמיה אם הרשע ההוא שנה ושלש ועודנו מחזיק תמיד ברשעו שתבטל טענת התשובה לומר שיאריכו לו אולי ישוב בתשובה כי המתמיד כ"כ תקות תשובתו אבדה כמעט וזולת הקושי מצד עצמו הלא שתים רעות לצדיק מתרגשות אחד כי יהיה כל ימיו סר וזעף נעצב אל לבו ויבטל מן התורה כי שמעתא בעיא צילותא ובבא לכלל כעס תורתו משתכחת שמת כי ח"ו יבא להרהר אחר מדותיו יתברך חלילה וישחית נפשו על כן בא שלמה בחכמתו והניח הנחה א' פתח דבריו לתקן הכל ואמר דע לך כי אין הצדיק צריך פרי בטן למצוא לנפשו מנוחה כי הלא פרי צדיק הוא העץ חיים אשר לו בעולם הבא בזכות תורתו ומצותיו והוא דעת ספר הזוהר עד שתמהו על הצטרך יבום אשת ת"ח והשיבו שהוא להביא נפש אשר מת בלא זרע ואחין לא היו לו ליבם ולכן אל תתמה על החפץ. ועל הכרתת זרעו אל תחוש כי ולוקח נפשות הוא יתברך חכם וידע גלגולי סבתם ולא לרעתם זה הוא מפאת הנפשות עצמן:

3(לא) וגם על עוצם היסורין לצדיק ההוא בראותו כליון בניו הלא תקשה ותאמר הן צדיק בארץ ישולם בשובו כל שכן רשע וחוטא כי ק"ו הוא שיאות ילקחו נפשות זרע רשע וחוטא כלומר מי שהוא רשע ומתמיד בהווה תמיד לחטוא זהו אמרו וחוטא כי בזה לא יקל לשוב שנאמר שיאריכו לו על כך:

4(א) אך אמנה אל תשית לב ולא תעצב אל לבך פן תשכח תורתך ויטפש דעתך כי אוהב מוסר ומקבלו באהבה אוהב דעת כי בזכות יסורין תזכה לתורה כנודע שאינה באה רק על ידי יסורין וההפך אם תשנא היסורין ותעצב אל לבך כי שונא תוכחת הלא יפסיד חכמתו וישאר בער ולכן הזהר והשמר פן תשכח:

5(ב) ועל השנית פן תבא להרהר חלילה שמור נפשך מאד כי ראה מה בין הסובל ובלתי מהרהר למהרהר כי הלא מי שהוא טוב בלתי מעקש ומהרהר זולת כפרת העון ביסורין עוד יקבל שכר סבלנותו וזהו יפיק רצון מה' או שע"י קבלו מאהבה יעשה זדון עונו רצון וזכות כמאמרנו על כי נרצה עונה והיא מסקנא דגמרא כאן מאהבה כאן מיראה מאהבה נעשו זדונות כזכיות מיראה נעשו כשגגות וזהו כי נרצה עונה כי נעשה העון רצון במה שלקחה מעצמה מיד ה' וכו' שהוא מאהבה וזהו יפיק רצון כו' אמנם אשר הוא איש מזמות מהרהר אחר מדותיו יתברך חלילה הלא אצ"ל שלא יכופר עונו ביסורין כי אם שגם ירשיע ויוסיף על חטאתו פשע ויירש תרתי גיהנם היסורין פה וגיהנם לעתיד: