רב פנינים על משלי יב:כח

1עם היות כי גדולה צדקה כי בארח צדקה הוא הרחב יקנה אדם חיים ובדרך נתיבה אל מות עכ"ז איננו שוה לחרוך הרמיה כי איננה לא בארח ולא בנתיב שלה רק שלא כדרכה האמתי כי באה בעבירה וגם מה שיתן מהונו לא יחרכנה כי שלא לשמה היא לחרוך הרמיה:

2(כז) או יאמר הביטה וראה מה רב טוב העושה לשם שמים כי הלא אין מדה רעה כרמיה כי הנה לעוצם רעתה לא יחרוך ויבטל אותה כל צידו שצד בה ולא כל הון אדם המיוחס אליו אשר היה לו בהתר הכל יכלה והיא לא תכלה בשום אופן כי עון הרמיה לא תמחה כמפורש:

3(כח) ועכ"ז אם הרמיה היא בארח צדקה שמרמה את העני שיטול ולא ירגיש כענין תת לו צדקה דרך הלואה שלא יבוש או לזרוק לו בפתחו או יקנה ממנו חפץ ביותר משויו שהיא רמיה בארח צדקה הנה יקנה חיים ואם לא תמצא ותהיה רמיה ממש רק דרך נתיבה של רמיה כמרמה ולא בעצם כי ירגיש העני במעט לא יבצר לפחות למנוע ממנו המות וזהו ודרך נתיבה אל מות:

4(כז) ואם נפרש אומרו חרוץ ענין כריתה אפשר יאמר ענין משל הדיוט כי הון הנקנה בהיתר יחלוף וילך ואשר באיסור הוא ובעליו רק שמהפך הסדר והוא לא יחרוך שלא יספיק לחרוך ליהנות לצלות ולאכול איש אשר הרמיה צידו כי ימות טרם יהנה באופן שיאבד גם הוא אך מה שהוא הון אדם שלו בהיתר היתר לבדו הוא שיתעתד להיות חרוץ ונחתך הוא הממון כי יגרום החטא אך לא הוא עצמו:

5(כח) ואם מה שהוא חרוץ וכלה הוא בארח צדקה שבזבז הונו יקנה חיים הם האמיתיים למעלה ואם בדרך נתיבה הצד הנסתר הוא מתן בסתר יכפה אף אצ"ל שיקנה חיים כי אם גם יצילנו ממות העה"ז כד"א וצדקה תציל ממות: