רב פנינים על משלי יג:יז

1אך אם השקר אינו רק מהשליח אשר ישולח וימציא שקרי רשע בשליחותו אין צריך לפרוש אולת ליפול כי מלאך רשע ברע א' בלבד אשר ירע וישנה יפול כי משלחו יכזיבנו אך אשר הוא ציר שני אמונים למשלחו ולמי שנשתלח ייטיב לשניהם כי יחזיק במעוז שלומם שאם המשלח יתן בפיו דבר קושי הגורם ריב בין שניהם הציר אמונים ישקיף בשכלו אם דברי המשלח צריכים רפואה לתווך שלום עם מי שנשתלח אליו ירפאם מדעתו וישנם לטוב וזהו וציר אמונים מרפא:

2(טו) או ידברו הכתובים על דרך התפלה לפניו יתברך והוא כי הנה עד עזרא וסיעתו לא היתה תפלה מסודרת רק כל אחד היה מסדר כפי שכלו עד בא עזרא וראה כי צח הלשון היה מסדר תפלה נאה והעלג לקוצר לשונו יעדר לשונו ומבוקשו ע"כ סידר י"ח ברכות באופן שתפלת צח הלשון והעלג א' כמאמר הרמב"ם ז"ל. והנה בימי שלמה אשר לא היתה תפלה מסודרת לכל הנה לא יבצר הקושי הנזכר ואיך יתוקן על כן אמר שכל טוב לבקש תפלה בסדר נאות יתן חן לפני קונו כמאמרם ז"ל גדולים צדיקים שיודעים לרצות את בוראם אך בזאת שלא יהיה לו דרך בוגדים שידברו בשכל טוב וסדור נאות ופתלתול ועקש לבו כי אז אדרבה שכל מליו בלב עקש יתן איתן וחוזק למאן הוא יתברך לשמוע תפלתו כענין נתנה עלי בקולה וכו':

3(טו) ושמא תאמר הנה תקנת את היודע לסדר ולכוין כי הנה כל ערום יעשה בדעת סדר ולשון נאה להעתיר ולרצות אך הכסיל מסכל מענה לשון גם שיהיה לבו לשמים הלא יפרוש אולת ודברים בלתי מתוקנים לפניו יתברך:

4(יז) ושמא תאמר ומה לנו מזה הלא הכל תלוי אם יש עליו מלאך מליץ להליץ עליו למעלה איננו שהוא כי הלא מלאך רשע וכו' כי מלאך של איש רשע אשר הוא סניגור לו לפני קונו יפול ולא יוכל להתאפק להליץ עליו ברע אשר יוציא דבר בלתי מתוקן הכסיל שיפרוש אולת נמצא בעל לשון צחות מעתיר אליו יתברך וישמעהו ואשר לא חננו ה' דעת כמוהו כי כסיל ובער או עלג הוא הלא רעתו רבה כי במה יתרצה אל אדוניו שבשמים על כן אמר וציר אמונים הוא מרפא אל מחלת האיש ההוא כי שליח צבור אשר הוא ציר אמונים הוא מוציא ידי חובה לבלתי יודעים להעתיר כפסק ההלכה על ש"ץ שמוציא את שאינו יודע ויסמוך עליו ואל יוציא דבר בלתי מתוקן ממנו ואליו יתברך: