רב פנינים על משלי יג:ד

1מתאוה וכו'. אם אומרו עצל חוזר אל הנפש היל"ל עצלה אך יאמר כי יש כמה בני אדם שנפשם תתאוה עשות מצות ומע"ט כי הם חלקה ואינו בא לידי גמר תאותו אל יאמר איש כי מהעדר עזר משדי יצא הדבר או מסבה זולתה כי אין זה רק שאיכות האיש הוא היותו עצל בטבעו ולכך לא יקום והתהלך לחוץ למלא תאות נפשו וזה אמר מתאוה ואין נפשו עצל וכו' לומר אשר מתאוה אין נפשו ואין זה רק שהוא עצל כי הנפש שחלקה באיש חרוץ וזריז הלא תתענג בדשן כי ימלא גופו תאות נפשו וזהו ונפש חרוצים תדושן:

2(ב) עוד יתכן יתקשרו הכתובים כלם כי אחרי אומרו בן חכם מוסר אב כו' ראה יוכל להתנצל האב ממוסר בנו ומגער בו באמרו לא יבצר או בני הוא כשר או בלתי כשר אם טוב הוא מעצמו מה אסכון לו בלמודי ואם רשע הוא אולי לא יקבל על כן אמר הנה אם בנך הוא טוב מפרי פיך לא יבצר עודף על טוביותו מעצמו כי מוסרו יאכל ויהנה מי שהוא טוב וזהו יאכל טוב ואם הוא הפכו שהוא מהבוגדים בה' לפחות יאכל חמס והוא מאמרם ז"ל על לא יבוזו לגנב וכו' כי יש רשע חוטף וגונב מצוה אשר לא נסה בה כי הלא נפשו רעבה מלחם אלהיה ותחטוף כרעבתנית הגונבת וחומסת וזהו למלא נפשו כי ירעב ובזה יאמר ונפש בוגדים כלומר גם אם תהיה נפשו נפש בוגדים הלא לפחות תאכל חמס כי נפשו כטורפת חמס תחמוס איזה מוסר נאה היוצא מפיך:

3(ג) ואם תאמר הלא ירא אנכי פן אדרבה אם רשע הוא יענה עזות אל תשית לב כי לא יבצר או יצור פיו מלהשיבך או יפתחנה לדבר סרה אם ישמור לפיו מחסום הלא נוצר פיו שומר נפשו מהחטא והנה החל בכשרון על ידך ואם פושק שפתיו ג"כ תרויח כי עד כה היית נתפס בעונו ועתה שמחית המחתה לו לבדו תהיה ואתה תנקה ותפטר מהוכיחו עוד וזהו מחתה לו:

4(ד) והנה כהתימו לחלק ב' שהן ד' חלוקי בנים חל עליו חובת ביאור אומרו ונפש בוגדים חמס איך תאכל חמס נפש בוגדים וגם איך יאכל טוב מפרי פי אביו והוא צדיק מעצמו בלתי צריך אליו והחל ממאי דסליק מניה ואמר מתאוה ואין כו' והוא כי כל נפש רשע מתאוה לאכול מלחם אביה שבשמים כי לחמה היא תורה ומצות כי משרשם נוצרה רק שלהיותו רשע מורגל להרע מתאוה ואין נפשו והטעם שואין הוא כי הוא עצל מלקום ולעשות תאות נפש על כן על ידי התעוררות אביו אז ידלג ויחטוף מצוה או מצות כגונב וחוטף ומה שאמרתי שמפרי פי איש יאכל טוב גם שהוא צדיק מעצמו הוא כי נפש חרוצים בלתי עצלים מעשות תאות נפשם עתה תדושן יותר על מה שתעשה מעצמו על ידי מצות אביו: