רב פנינים על משלי יד:כג

1בכל עצב וכו'. הנה אמרתי לך הלא יתעו וכו' אין זה רק בעת תתם צדקה כאמור אך אל תוציא תולדה מכלל דברי אלה שטוב לגבר להתיאש מן הפורענות ולבלתי שית לב אל רעות המתרגשות ולהתנהג בשמחות וגיל כאשר הוא מרגלא בפומייהו דאינשי לומר כי המתנהג בעצבות הוא חסרון לו מחסר ומפסיד את עצמו ולא כן הוא כי אדרבה טוב לגבר כי יתרחק מרוב שמחה ויתעצב אל לבו תמיד כי טוב כעס משחוק וכו' כי אז יכנע ולא ירום לבבו וזהו בכל עצב שיתעצב איש אל לבו יהיה מותר ויתרון להכניע יצרו ולבלתי רום לבבו ואף על פי כן דבר שפתים של המון העם הוא לומר אך למחסור כי העצב אין בו רק מחסור ואין זה רק שיסכלו האמת כי הלא בכל עצב יהיה מותר באמת:

2(כ) או יאמר גם לרעהו ישנא רש שהיא מדה רעה:

3(כא) דע כי אם הוא בז לרעהו בהיות רעהו חוטא והוא מחונן את הענוים אשריו:

4(כב) ושמא תאמר הלא יתעו חורשי רע בראותם את זה בז את רעהו הדומה לו ויחשבו כי שנא איש רעהו אין רע ולא ישיתו לב אל הסבה כי חוטא הוא אל תחוש כי לעומת זה יראו חסד ואמת שמחוק הענוים שהיא של אמת חנם לבלתי תקות תגמול בראות כן החורשי רע יהיו חורשי טוב וידינוהו לכף זכות גם על מה שבז לרעהו חוטא ויאמרו אין זה רק כי ראה בו ערות דבר ושב מאחריו:

5(כג) בכל עצב וכו'. הנה אם עצב הוא מלשון עצבות כתבנו ביאורו ואם מלשון צורה כענין עצביהם כסף וזהב וכו' יאמר מז"ל על פסוק אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו ב"ו צר צורה ואין נותן בו דבור וכו' וזהו בכל עצב שיצייר איש יהיה בו מותר על מה שיצייר זולתו אך דבר שפתיו אך למחסור בכולם ואם עצב הוא מלשון עמל כד"א ועצביך בבית נכרי יאמר בכל עמל שיעמול האדם יהיה מותר אך הדיבור אין חפץ בו כי אין מותר ויתרון בו רק דבר שפתים אך למחסור כמאמר התנא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה ודקדק בלשונו לומר ודבר שפתים כלומר לא אמרתי רק במה שאינו זולתי דבר מתיחס אל השפתים משולל איכות פנימי כעסק התורה ודומה לו: או קרוב לזה בכל עסק שיעמול האדם כד"א ידיך עצבוני יהיה מותר עליו שלא יעשנו כ"כ בשלמות שלא יהיה יתרון על אשר עשה אם היה מרבה יותר לעמול בו אך דבר שפתים לא יאמר איש שאם היה מרבה דברים על מה שדבר היה עושה יתרון כי אדרבה היה מחסר על הקודם: