רב פנינים על משלי טו:א

1והראיה כי לא יגעל הוא יתברך בישראל בהעותם כי הלא מענה רך של משה באמרו למה ה' יחרה וכו' השיב חמתו בהעותם עון פלילי כאומר לולא משה בחירו וכו' להשיב חמתו ולא עוד אלא שגם אחר כך דבר עצב יעלה אף כי בהעות ישראל ותבא עליהם רעה ח"ו יספיק עשות איש ישראל דבר המורה שנעצב אל לבו להעלות אף ועד ממהר רב יהודה ע"ה שבנעילת סנדל א' היה מעלה אף וממטיר בימי בצורת וגם בבלתי צדיק מצינו העלאת אף מהדור ההוא בעשותו דבר המורה עצבות כאשר באחאב כמאמרו ית' הראית כי נכנע אחאב וכו' וכיוצא באלה לא נעדרו גם בימי שלמה או בימים ראשונים אשר היו לפניו הנה זה יורה כי גם בהעותם לא זז מחבבם:

2(לה) או יאמר רצון וכו' בל נחשוב שלא תהיה רצון מלכו של עולם בצדיק א' אם ישולל העולם מכיוצא בו כי הלא רצון מלך הוא לעבד משכיל גם כי א' הוא צדיק יסוד עולם לקיימו ולפעמים עברתו להביא רעה תהיה מביש אחד ולא יספיקו צדיקים למנעה:

3(א) ופירש ואמר מה שצדיק אחד הוא רצון הבורא יתברך הוא שמענה רך ישיב חמה שירצה ויפייס את קונו וישיב חמה ומה שאמרתי ועברתו תהיה מביש הוא כי ודבר עצב וכו' כי לפעמים העולם שקול ואין כף האף עולה על כף הזכיות ויעשה אדם או ידבר דבר של עצב להעציב את ה' בחטא א' ויכריע כף מאזני העונות ויעלה האף על כף הרחמים ויסתכן העולם כי נדון אחר רובו: