רב פנינים על משלי טז:לב

1טוב וכו'. הנה יש כובש את יצרו לבדו ויש כובש את יצרו ואבריו עמו והוא כי הכועס על רעהו אשר הצר לו ויתקפהו יצרו להרגו נפש או להכות באגרוף או לקלל ויכבוש את יצרו להיות ארך אפים הנה יתיחס לכובש את יצרו לבדו כי אבריו לא יתאוו תאוה כזו ועם כל זה הוא טוב מגבור המתנקם מרעהו כי זה התגבר על אויבו הפנימי והן הן גבורותיו באמת והמתנקם מתגבר על האויב החיצון אך אשר הוא מושל ברוחו ותאותו המתאוה תאות גופנית כזמה שבאה צידו הלא זה יתיחס למושל ביצרו ואבריו המתאוים ההנאה ההיא וידמה ללוכד עיר ואנשים בה כי כן האיש הזה כובש את עצמו שהוא עיר קטנה ואנשים בה הם אבריו בני חיל היצר הרע כי גם המה יהנו עמו וטוב מלוכד עיר שזה אויבו מבפנים והלוכד עיר אויביו חוצה לו וזהו טוב ארך וכו' ומושל ברוחו מלוכד עיר:

2(לא) ולקשר הכתובים יאמר בדרך אחרת כי הנה התורה מתשת כחו של אדם באופן שאם ת"ח יגיע עד זקנה ושיבה לא תהדר שיבתו כי התורה תתישנו והשיבה תדכאנו תגיענו עד עפר אמר כי היות לאיש עטרת היא כתר תורה וקראה עטרת סתם היותה הכוללת לכל הבא ליטול ולא פרטית ככהונה ומלכות והמצאה בתפארת שיבה משוללת דכא והעדר פאר בדרך צדקה וכשרון תמצא שהוא בהעדר כעס ומשגל ומקבל את הכל בסבר פנים יפות כי אז יחיה בריא אולם:

3(לב) ולא תאמר אין זה רק בטבע כי אשר הוא גבור בטבע יהיה לו כן כי לא יצדק כי דע אפוא כי טוב ארך אפים בעל סבלנות מגבור הכועס ומתנקם. ומושל ברוחו וטבעו המתאוה משגל מלוכד עיר שגם הוא לוכד גופו וכללות אבריו מעשות דרכם כי הנה הגבור הכועס ומתנקם תמיד יותש כחו וכן הבלתי מושל ברוחו במשגל כנודע נמצא כי הכשרון וצדק מחזיק האדם כי על ידי היותו ארך אפים בלתי שם לב אל כל צער לכעוס יחיה שמן ודשן וגם הנשמר ממשגל שהוא פרוש תהיה לחותו ובריאותו אמיץ ואם כן צדקתי באמרי כי בדרך צדקה וכשרון תמצא תורה ותפארת שיבה ולא בגבורה.

4או יאמר עטרת של גדולה מצורף בתפארת שיבה שהוא בתורה בדרך ובתורת צדקה מאתו יתברך תמצא והוא כי הלא עם הארץ תשולל תפארת משיבתו כל כי כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם ואין זה הדר שיבה רק בת"ח שדעתו מתוספת אמר כי ב' הדברים יחד תורה וגדולה במקום אחד בדרך צדקה תמצא מאתו יתברך מתת ה' כר' ובניו: