רב פנינים על משלי יט:טו

1עצלה וכו'. הלא הודעתיך שהוות לאביו בן כסיל עתה באתי להשכילך אל תתיאש מליסרה אותו כי תאמר בלבבך שמעוות הוא לא יוכל לתקון ומה גם אם נסית ולא שוה לך אל תתמה על החפץ כי הלא נפשו לא טמאה היא מראשיתה רק שקו לקו נטרדה מקדושתה עד הגדר אשר הוא בו כי הלא אין ספק שאין לך רשע בהחלו לפשוע שלא יהא לבו נוקפו ויתן לב לשוב כי אם שמתעצל אומר בלבו לכל זמן ואיתלה עד זקנה ושיבה ואז אכנע ואותה העצלה תפיל עליו תרדמה וירדם בשכרות הרמיה והרשע עד בלתי הרגישו רעתו ולא ישוב עוד אך עדיין נפשו עגומה כי היא מהיכלי מלך הקדוש ותתאו למטעמותיו יתברך הם צוף דבש מצותיו כי בהן היתה דבקה ברוחניותה בטרם תבא אל העולם הלזה וכאשר בבואה החומר יפריד בינה ובינם היא רעבה מהן ולכן לא יבצר פעם בשנה או בחדש תגבר התעוררותה בראותה אחת ממצות ה' ותקפוץ לשמור מצוה כאשר נראה בחוש לרשעי ארץ כמדובר מרבותינו ז"ל על פסוק לא יבוזו לגנב כי יגנוב כו' כי באות נפשו חוטף מצוה כי היא רעבה וחוטפה באופן כי המבזה אותה בהחפזה לקרבה את לחם אלהיה מחייב את ראשו למלכו של עולם וזה אמר עצלה שמתעצל מלשוב תפול תרדמה להשתקע בשנת אולת רשעו לא שנעקרה כרגע מקדושתה כי הלא קדושה היא כי אם שלאט לה העתיקות מעצלה לתרדמה שתהיה שקועה ברמיה ולכן עדיין נפש רמיה ההיא תרעב ללחם ביתה הם מצותיו יתברך: