רב פנינים על משלי יט:יז

1וכי תאמר בלבבך איך אוכיחנו אוי לי אם אכביד עולי ויתפקר יותר אוי לי אם אקל ויפרק עולי ויאבד על כן אמר צא ולמד ממנו יתברך כי הלא מלוה ה' וכו' והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל כי הוא יתברך עם היותו אוהב עניים כי את זה יביט אל עני כו' מצריכם אל העשירים למען זכות אותם כמאמרם על ישב עולם וכו' שאמר דוד שיהו הכל שוים והשיב לו הוא יתברך אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו וכה ענה ר"ע לטורנוסרופוס על שאלתו אם הקב"ה אוהב עמים למה אינו מפרנסם. והענין אצלי כי גם שבעונם אפס כספם אשר בחר להם בעוני הוא יתברך מביתר יסורין הוא למען יזכו על ידם עשירי עם הפך טורנוסרופוס בדעתו באומרו כי הלא מפרנסם יכעיס את ה' כי הוא החסיר לחמם וזה עובר על רצונו ומכעיסו במה שמפרנסו וזה יאמר אל יעלה על רוחך כי בשנאה הדתו יתברך את העני כי אדרבה מלוה את ה' חונן דל שהוא כמדיר הנאה מבנו ואומר כל הזן אינו מפסיד כי הזן את בנו דרך מתנה חוזר ונוטל מאביו כאלו הלוהו כנודע מדין הגמ' כן הוא ית' עם בנו העני כי הזן אותו כמלוה את אביו שבשמים וזהו מלוה ה' חונן דל וש"ת למה בחר לו יה בעוני שיצטרך אל בן אדם חציר ינתן ילוה את ה' לז"א וגמולו ישלם לו כי האלהים עשה למען יזכה המלוה אותו כדי לשלם לו גמולו שאל"כ מה בצע לו ית' בהלואת בשר ודם ולא יפרנס את הדל וינכה אשמותיו ביסורין זולתם: עוד יאמר כי הנה במשל שהנחנו שחונן דל ידמה לזן דרך מתנה את בן שהדירו אביו מהנאתו שנמצא כמלוה את אביו והנה אין ספק שזולת ההלואה אשר מלוה את האב גם ראוי לבן לגמול לו חסדו אשר הטיב עמו דרך מתנה שלא על מנת לקבל ממנו וההיקש בזה יאמר הנה מלוה וכו' לומר שתים הנה טובותיו א' שמלוה את ה' שנית שחונן ונותנו במתנה לדל והנה נאמן הוא בעל ההלואה יתברך שישלם לו הלואתו אך גמול אשר גמל לדל חנם איה הוא כי דל הוא לשלם לו גמולו לז"א הנה מלוה ה' חונן דל שקרן הלואתו קיים לו בידו יתברך וזולת פרעון ההלואה שממנו לקונו יתברך גם וגמולו של דל הנזכר שחנן ונתן לו ישלם לו הוא יתברך בעד הדל:

2או יאמר בידוע מרז"ל שמותר לתת צדקה כדי שייטיב לו ה' שיחיה בנו וכו' וצדקה תחשב לו וזה יאמר מי שהוא מלוה את ה' שנותן כדי לקבל כמלוה הזה חונן דל יקרא ואל תאמר שאם כן שהוא כהלואה אם יתן לו יותר על ההלואה רבית יקרא ולא יותן לו לזה אמר אין התוספת על מה שמלוה ה' רק וגמולו של הדל שנתן לו חנם שחנן דל ישלם לו יותר על בחינת ההלואה: