רב פנינים על משלי יט:כה

1כנגד ד' בנים דבר שלמה א' לץ מתלוצץ על התורה שונא הלכות תכלית שנאה כי הוא ענין הלץ כמאמר רז"ל ב' שיושבים ואין ביניהם ד"ת הרי זה מושב לצים וא' פתי חפץ בה ולא ידע וא' נבון מבין בה דבר מתוך דבר וא' רשע עז פנים עושה רע בכל עת ואם יוכיחוהו יחרף ויגדף ממוכיחיו לא יחשוך רוק ועל אלה יהיה אדם נדון אומר בלבו את מי אוכיח בדברים ואת מי אכה את הלץ לא יספון לו ואת הפתי לא עליו תלונת העדרו כי פתי הוא ואת הנבון לא יצטרך כי נבון הוא ואת הרשע הלא ישביעני ממרור חרופיו כי הוא מביש ומחפיר ע"כ אמר לשלשתן יש תקוה אך לא את הד' כי הנה לץ תכה כי נכונו ללצים שפטים ולא תוכיח בדברים כי בדברים לא יוסר ואת הפתי לא תכה כי אדרבה עוד יוסיף להטפש בהתוסף נהמת לבו על פתיותו וגם מלין לא יועיל בו אך העמידהו אצל הלץ בהכותך אותו ויתעורר ויערים בצד מה וזהו ופתי יערים אך את הנבון אותו תוכיח בדברים וזהו והוכיח לנבון כי הוכיח יאות לנבון ואמור לו יבין דעת כי גם שיראה לך כי אין לתוכחת צורך בו הלא לא כל מביני דבר מתוך דבר שוים בתבונתם יש יבין מתוך דבר אחד דבר עמוק של דעת נמרץ ויש שמאותו דבר שהבין הראשון מתוכו יבין גם הוא אך לא דבר של דעת כמוהו רק דבר קל האיכות כי לא יעמיק ירחיב כחברו על כן אמר מה שתוכיח לנבון הוא לאמר לו שיבין דעת ולא דברים קלים אשר לא יתיחסו לדעת עצמיי וזהו והוכיח לנבון יבין דעת: