רב פנינים על משלי כ:טו

1ויאמר יש זהב ורב פנינים ביד איש ואם אין כלי להכילם הלא יאבדו בלי ספק והנה כלי יקר מחזיק אותם ומכילם הוא שפתי דעת כי הלא בשפתי דעתי בהתנכלי לומר רע רע החפץ קניתי שוה מאתים במנה נמצא שבשפתי דעת החזקתי במנה והיו לי בכלי יקר להכילו בל יאבד כלומר וטוב לגבר תחבולות יקנה להרבות לו כמוני היום ולא ישעה המדבר כדברים האלה כי לא ישובח מעשהו כי לא טוב אמור לטוב רע למען הונות את עמיתו וחוס על ממון עצמו:

2או יאמר אם יש זהב שהוא חשוב הלא נגד פניו למעלה הימנו רב פנינים אך וכלי יקר שאין למעלה הימנו הוא שפתי דעת.

3או בל יאמר בעל אוצרות זהב כי ישולל מפנינים היקרים כי הלא אם יש זהב גם לו רב פנינים כי בזהב יוכל לקנותם אך וכלי יקר מלקנות הוא שפתי דעת שלא יוכל לקנותם אשר יחסר לו באוצרות זהבו:

4או יאמר כי הנה העושר גורם כבוד כמאמר במס' קדושין על מנת שאני עשיר כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עשרו הנה כי העושר הוא כלי להכיל כבוד ויקר אך הנה אין ספק כי אין זה רק בעשיר אשר לו שפתי דעת לכלכל דבריו עם בני האדם אך אם יבזם גם המה לא יכבדוהו נמצא כי השפתי דעת הם העושים את העושר כלי אל היקר וזהו יש זהב ורב פנינים ועם כל זה אינם מעצמם כלי יקר וכבוד בלעדי טוב דבורו כי וכלי יקר וכבוד הוא שפתי דעת: