רב פנינים על משלי כב:יב

1ואם ישיאך לבך לומר אולי בוגד הוא ואשר יאמירני למזמה דע אפוא בני כי ברית כרותה לבוגד שלא יבצר להוציא בפיו דברים תוכר בהם בגידתו ותגלה רעתו כי ה' יסכל דעתו המתחבל ויסלף דבריו עד יובן אשר בלבו וזהו עיני ה' אשר המה משוטטות בלבות וכליות נצרו דעת בני אדם בל יתנכלו בדעתם להשמר בל תובן כונתם ויסלף דברי בוגד שמוציא מפיו דברים שלא רצה לדבר כי ירצה לדבר דברים לחפות בגידתו ויסלפם הוא יתברך ויגלה רעתו בפיו ובשפתיו:

2(יא) או יאמר מאמר החכם אתמה ממי שיקנה עבדים מהונו ולא יקנה בני חורין במתק לשונו הוסיף שלמה בחכמתו כי אין זה רק לטהר לב כי אשר מתוקה לשונו בזיוף לא ישמעו לו וזה אנור אוהב את הבריות שהוא טהר לב חן שפתיו ומתק לשונו כל כך יועיל לו עד שרעהו יתייחס מי שהוא מלך אשר הכל יהיו לו לעבדים כי איש זה כמוהו ישמעו אליו וישרתוהו על מתק לשונו:

3(יב) ואל תאמר שגם אם אינו טהר לב יועיל מתק לשונו כי אדרבה עיני ה' נצרו דעת ויסלף דברי בוגד באופן תובן כי חניפותו לא מלבו ולא ישמעו לו כמפורש בקודם: