רב פנינים על משלי כב:טז

1עושק וכו'. שנים הם החושבים להרבות לעצמם ומחסרים אך לאחד יקל לתת תואנת דבר להטעות יצרו מהשני א' העושק את הדל ב' הנותן לעשיר למען ירבה לו העשיר תמורת מתנתו אמר כי הנה עושק דל ימצא יצרו תואנה שעושה להרבות לו אך נותן לעשיר אך למחסור כי אין הדל נחשב בעיניו להרבות לו על קדימת מתנתו לו כי יראה לו שהכל חייבים בכבודו ורב טוב לדל שהעשיר לקח מידו:

2או יאמר עושק דל חושב שמחסר את הדל ומרבה לעצמו ואדרבה הוא להרבות לו לדל הנזכר לבדו שמן השמים ירחמוהו תמורת מה שניטל ממנו והותר ומה גם אם משל עושק ימלאו חסרונו נמצא חסרונו סבת רבויו וכאשר יש מחסר והיא סבת רבויו כן יש הפכו שנותן ומרבה והוא סבת חסרונו וזהו נותן לעשיר שנותן בתורת מתנה וצדקה לזה רבויו אך למחסור כנודע שמי שאינו צריך ונוטל אינו מת מהזקנה עד יצטרך לבריות:

3(יג) עוד יתכן אמר עצל וכו' ידבר על המתרחקים מלמוד התורה ומקרה זה בלתי טהור יקרה לגדול ולקטן לגדול לעצלותו והנער מאולת קשורה בלבו ומה יענה העצל באמור לו מה לך נרדם מעסוק בתורה יתאנה לאמר ארי בחוץ כו' כלומר הלא טוב טוב אשא ואתן באמונה מעסוק בתורה כי הלא לא ימנע או אעסוק בפשטה וחיצוניותה או אעמיק ארחיב בפנימיותה אם בחיצוניות ארי בחוץ הוא הפשט החיצוני ואולי יטרפני כי אראה דברים אחשבה היותן כפשוטן כענין עיני ה' רגלי ה' נעשה אדם לשון רבים וכיוצא. ואם אכנס בתוכיות הרחבתה וזהו בתוך רחובות לא תהיה טרפתי מסופקת כענין ארי בחוץ שאפשר יטרפני או יניחני אך ודאי ארצח כי אתעתד להעמיק לפי שכלי ואגב חורפי אשגה בעקריה ואחייב את ראשי למלכו של עולם חלילה הנה אלה דברי העצל:

4(יד) אך לא כן בדיו כי הנה שוחה עמוקה שבפי זרות הוא העצל המדבר זרות אלו שמתיירא מלנפול בשוחה עמוקה אשר דבר לא יפול בה ההולך בתומו כי ה' יהיה עמו אך זעום ה' הוא הרשע יפול שם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו כו' ופושעים כו' ולכן מה יתאנה העצל ילך בתומו ולא יירא אך עצלותו תביאנו לדבר כה:

5(טו) ואחר אומרו תואנת העצל ובטולה אמר תואנת הנער והוא כי הנער נער ולא יבין לחפש תואנות כגדול אך יאמר מה בצע כי אעסוק בתורה ומי יתן והיה אבי שומר לעצמו ללחם ביתו מה שפורע למלמדי או יתננו לי כי נער ודל אנכי ואולי המלמד עשיר ממני נמצינו אני והוא עושים שלא כהוגן המלמד עושק אותי להרבות לו ואני נותן לעשיר וכל זה אך למחסור אמר כי אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו כי בדברים לא יוסר:

6(טז) ומה היא אולתו שאומר רואה אני שתים רעות א' למלמד שעושק את הדל ונוטל שכר ממני להרבות לו ושטות גדולה מזו למי שנותן לו כי נותן לעשיר אך למחסור והוא שאינו משער תועלת התורה כנגד שכרו כי נער ובער הוא ועל ידי המוסר יוסר ממנו: