רב פנינים על משלי כב:כג

1כי הצד השוה שבשניהם הוא כי ה' יריב ריבם והוא יהיה בעל דינם ולא יטול מגוזלם ממון כי לא ממון נתחייב למו רק ונפש כי חלק נפשו גנוב אתו ולכן מדה כנגד מדה וקבע את קובעיהם נפש ואפשר אמר לשון קביעה ולא לשון גזלה למה שאינה חסירה בעצם מהנגזל רק שזה קובע החידוש ההוא בשמו גם ה' יקבע נפשו אצלי יתברך ולא יניחנה בגופו וגם האמור במלאכי יתפרש כך באמרו במה קבענוך המעשר והתרומה כי לא יצדק לומר שגוזלים את הקב"ה כי לא יחסר כל לו יתברך אך קובעים המעשר אצלם ואומר קובעיהם לשון רבים יתכן כי גם העני לולא ביישוהו וידכאו בשער היה מחדש דבר מה שאין כן עכשיו שדכאוהו ושמעתא בעיא צילותא ומעלה עליו הכתוב כאלו גזלוהו זה יראה לפי דעת רז"ל בב' כתובים אלו נמשך אל ביאורנו בקודמים ועוד נבארם לפי פשטם בסייעתא דשמיא ונשוב כעת אל הקודמים:

2(יז) והנה עד כה ביארנו כאלו פיו יתברך המדבר ואומר הט תזנך ושמע וכו'. עוד יתכן כאלו שלמה הוא המדבר ואומר הט אזנך ושמע דברי חכמים וגזרותם וסייגיהם משמרת לתורה פן תשגה בה ולא תבטח על רוחב שכלך שלא תכשל בעצם התורה בלי סייגה ובלי סור מבין רגלי החכמים כי הלא ולבך תשית לדעתי הרב כי יותר שהייתי חכם עשיתי סייגים והרביתי ללמוד תמיד ואף אמנם שגיתי בעצם התורה כנודע לכן אל תבטח לומר חכמתי תעמוד לי:

3(יח) ושמא תאמר ומה אעשה ולא ישכחו ויעברו מבטני החומרי כל דקדוקי וסייגי תורה שבע"פ לז"א כי נעים וכו' לומר כי הדרך הנעים כי תשמרם בבטנך הוא שיכינו יחדו על שפתיך ולא תתבטל מלהסדירם בשפתיך תמיד:

4(יט) וכי תאמר מה נאכל ומתי אעשה לביתי אם יכונו יחדו על שפתי כי לילה ויום אצטרך להגות בה לז"א להיות בה' מבטחך זולת מה שכתוב בתורה מאז אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם כו' וכל יתר הטובות בקלות בלי לאות ועמל הנה הודעתיך היום אף אתה:

5(כ) כי הלא כתבתי לך שלישים מראש הספר ועד כאן א' בטח אל ה' בכל לבך ב' עושר וכבוד אתי וכו' שהוא עם התורה ע"י עסקך בה ג' ברכת ה' היא תעשיר ולא כאומר מן השמים ירחמוך בלי טעם במועצות בלי דעת רק במועצות ודעת כמפורש בכתובים הנז' איש על מקומו:

6(כא) ואחרי אומרו שע"י שלא יזוז מלשמוע דברי חכמים ומלכוננם על שפתיו שלא יירא מפחד העדר המזונות כי יהיה על ה' מבטחו והוא יכלכלהו חזר על הקודם להגיד מה טוב היות תמיד מטה אזנו לשמוע דברי חכמים ואמר להודיעך קושט אמרי אמת והוא בל יקרנו כמעשה תלמידי שמאי רק כתלמידי הלל והוא מאמרם ז"ל בגמרא שתלמידי שמאי לא שמשו כל צרכן כי סמכו בפלפולם ועל כן לא כוונו לאמתן של דבריש בעצם עם שאלו ואלו דברי אלהים חיים וזה להודיעך קושט אמרי אמת שעל ידי מה שתשקוד תדע הקשט של אמרי אמת כב"ה שהוא האמתות שהנשמה מתקשטת בו בעצם דעל כן אפקיה בהאי לישנא ולא אמרי אמת בלי קושט כב"ש שהיו דברי אלהים חיים ולא העולה להלכה ועוד שנית והוא להשיב אמרים כו' והוא מאמר רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כי שם יגיד כל אשר למד לפני קונו אשר שלחו בעולם הזה ללחום בלחמו ושתות ביין מסך היא לחמה ויינה של תורה ומה טוב ומה נעים כי ישיב לשולחו תלמודו אשר כהלכה ולא שיוליך תלמודו והוא אמרים בלתי אמת בעצם אשר לא כהלכה וזהו להשיב אמרים אמת לשולחיך:

7(כב) אחר הזהירו לשום את כל משא ומתן איש לשמוע דברי חכמים ולשמרם בבטנו ושיכונו יחדו על שפתיו שהוא לעשות התורה קבע ראה כי איש שומע לנצח ידבר מתי אעשה צביתי כי אין בית הבליעה פנוי ואצטרך לגזול או לבקש לי חבר להתעסק בממוני ואולי לא כשר יהיה או אהיה משיג גבול עולם או יגע להעשיר או אוכל לחם רע עין יפרנסני ואלמוד ויתר מדות כאלה על כן בא שלמה להזהיר על כל מדה ומדה מפסוק זה והלאה ולבארם משוללי ערבוב נחלקם פסקי כל מדה ומדה בפני עצמה על האחד אמר אל תגזל דל וכו' וראוי לשום לב כי לא יתכן יתיר גזלת העשיר וגם אמרו כי דל הוא מיותר ועל פי דרכנו נשית לב אל היות דגש בדל"ת האחד ולא כן בשני והוא כי הנה היה ויכוח בין ר"ע ע"ה עם טורנוסרופוס הרשע באמור אליו אם הקדוש ברוך אוהב עניים למה אינו מפרנסם והשיב וכו' רצה לומר כי המצר את הדל עושה שוב בעיניו יתברך משל למלך שכעס על עבדו וגזר לאסרו ולהרעיבו מי שמאכילו לא יכעוס המלך עליו והשיב לו רבי עקיבא שאדרבה משל למלך שכעס על בנו וכו' שישמח כי יפרנסו אותו כי בנו הוא ויתכן שלבל יורה איש היתר בגזול את הדל באמרו לא על חנם הרעיבו ה' אם לא כי רק הוא מזכיות לפניו יתברך ואם כן המחסרו ממון יעשה כמעשיו יתברך עמו או לפחות לא יהיה קצף עליו מאתו יתברך כגוזל את זולתו העשיר על כן בא להזהיר ואמר אל תגזל דל וכו' כי לא מקלות איכותו וזכותו חסר לחמו כי אדרבה הוא הקרוב אל ה' באמת כי קרוב ה' לנשברי לב ואל זה יביט אל עני ונכה רוח כי אם חיצוניותו דל פנימיותו הוא עשיר באמת בנפשו וזהו אל תגזל דל בדגש כלומר שפנימיותו מלא באמרך כי דל הוא בלי דגש שפנימיותו ונפשו ריקה מזכות ומצוה תחשב לי ובהמנעך מזה תמנע גם מעון זולתו והוא ואל תדכא עני בשער כי אם תגזלנו תפול גם בזה כי בבואו למשפט בשער הזקנים אחר שעשית אותו עני שהיה דל וגזלתו ואין כל ויתבעך כי הלא תענה דברי חרופים לאמר ברבים הלא אתה רש אין כל מה היה לך לגזול ממך אך אתה בא לגוזלני למלא כרסך מעדני ולא על חנם הענו אותך מן השמים כי אם רשע אתה:

8(כג) ועל כן על מה שתדכאהו בשער ה' יריב ריבם ולא אמר ריבו שהוא יתברך יעמוד לימין אביון ובדכאך אותו גם ה' העומד בימינו אתה מכעיס ומה גם באמור אליו כי בחטאו הענו אותו מן השמים וימאסו אלהיו וזהו כי ה' יריב ויהיה בעל דין ולא ריב העני בלבד כי אם גם ריב ה' הנזכר גם הוא בכתוב וזהו ריבם שחוזר אל הנזכרים ועל אשר גזלתו וקבע את קובעיהם של הדל ושל ה' גם הוא יתברך כי הנה הדל רש אין כל זולתי אשר חונן דלים יחננו וידענו כי מלוה ה' הוא מי שחונן דל נמצא כי מה שתגזלנו הוא שלו למה שניתן לו במתנה ושלו יתברך שניתן לו בהלואה וחייב לפרוע נמצא זה גוזל אל הדל ואל השי"ת וזהו את קובעיהם לשון רבים ואמרו נפש הוא מדה כ"מ כי אל זה היה נושא את נפשו. או יחזור אמרו נפש אל הדל לומר וקבע את מי שקבע אותם ומה קבע נפש היא נפש הדל כי אל מה שגזלו ממנו היה נושא את נפשו ובזה קבע גם את ה' כי נפש הדל לה' היא:

9(כב) או ידבר הכתוב על הגזלן ועל הדיין ואמר אל תגזל דל באמרך כי דל וחלוש הוא להשיב גזלתו ממך כי דל ברפ"א יפורש לשון חולשה כמה ד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך ואתה הדיין אל הדכא עני בשער בית דינך לאמר אילי מעליל אתה כי מאין לך שיגזול ממך וכיוצא בזה:

10(כג) כי הלא אם חלוש הוא בעל דינו חזק כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם שנים הדיין והגזלן נפש כי גם הדיין כגוזל שמסתים טענותיו. או יאמר אתה חושב לגזול את א' ושנים אתה גוזל כי הלא דל הוא ואל פרוטה זו נושא גם את נפשו ועל כן ה' יריב ריבם של גוף ונפש וקבע וכו' כי אליו היה נושא את נפשו. או יריב ריבם ידין דינם על שדכית אותו בשער כי שם היה נצב בעדת הדיינים ועל הגזל וקבע וכו':