רב פנינים על משלי כב:ה

1ולא יירא מלהלכד בפח העושר המחטיא את בעליו כי לא עקש הוא להטות מני ארח רק עם הישר הולך ביראת ה' כל היום וזהו צנים כו' לומר היות העושר הנזכר צנים פחים הוא בדרך עקש אך שומר נפשו כאיש הנזכר ירחק מהם כי תוכו יאכל קליפתו יזרוק אך אשר לא ירחק כמוהו לא יעשירנו המלך הקדוש פן יעקש דרכיו וטוב לי למלא נפשו בעולם הבא כי ירעב בעולם הזה:

2(א) או יאמר נבחר כו' להורות כי אין העושר שלמות שיבור לו האדם להשתדל עליו הפך פניית ההמון וזה אמר נבחר כו' לומר נבחר להמון שם מעושר רב עם שהעושר טוב בעיניהם ואולי בעל השם לא כן לבו אך מה שהוא טוב מהעושר באמת הוא המשיג חן בעיני אלהים כי בזה יבחן כשרותו ומה יקרה מעלת ר' חנינא בן דוסא מוצא חן בכל קוראו אליו יתברך מכמה עשירים בעלי שם טוב אשר לא ישמע במרום קולם כמוהו:

3(ב) ואל ישיאך לבך לומר אם חפץ בו ה' בעצם למה לא יעשירנו והלא רוב בעלי חן אך דלים המה כי הלא נגד עימך שני טעמים שתשקיף ותרא כי אין העושר אושר. א' כי הנה עשיר ורש נפגשו בדרך כל הארץ הוא המות כלומר נפגשים בשווי א' ערומים כצאתם מבטן אמם ואם כן מה יתרון לזה מזה ועוד טענה שנית כי הלא לא ע"י בחירה ישיגנו כי עשה כלם ה' מאתו יתברך מוריש לזה ומעשיר לזה ואם כן העושה לא יתייחס שלמות אל האדם:

4(ג) וכי תאמר בלבבך הלא טוב הוא העושר כי בו ימלט איש מרעה כי צדקה אשר יתן מעשרו תציל ממות ומכמה מאורעות שבידי אדם מה שאין כן אשר יחסר ממנו ועל כן לשלמות יתייחס וטוב לגבר ישתדל עליו אולי יוכל הועיל הנה אינך אלא טועה כי הלא אין זה תלוי בעושר כי כמה עשירים לבלתי חסור מעשרם לא יגעו בו יד להמלט כי תחוס עינו על ממונו ולא יפזר יתן בעתו אך אשר הוא ערום הוא לבדו יעשה בדעת ולא רבים יחכמו לעשות כן כי אם אחד מני אלף וזהו ערום ראה רעה ויסתר ואחד קראתיו אך ופתאים אין צריך לומר שלא נשמרו כי אם גם בעשרם עברו עבירות בגאותם ונענשו נמצא עשרם לרעתם ולא לטובתם:

5(ד) וגם אל תתמה על הבעל חן אם דל הוא שהיא רעה חולה יהיו כל ימיו מכאובי ענוי כי הלא לטובתו הוא כי בזה יקנה אושר מופלג וזהו עקב ענוה כו' כי עקב הענוה הנמשכת באיכותו בעניותו יקנה יראת ה' מושרשת בו וגם עושר וכבוד וחיים כי ע"י הענוה ויראה אם יעשרנו ה' לא יירא מהות עובר ונענש כי ע"י מדת ענוה אשר קנה כשנכנע בדלותו יקיים את התורה מעושר ולא יבעט וזהו עושר וכו' והוא מאמר התנא כמבואר אצלנו כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כי למה שנכנע בעוני גם כי יעשיר אחרי כן לא יתגאה לבעוט רק יקיימנה אך אם מבטל את התורה מעושר סופו שגאות העושר תגרום שגם אם יעני לא יספיק העוני להכניעו לקיימה רק יבטלנה מאשר נדבק בו רוע גאוה בעשרו:

6(ה) ונתן טעם אל אומרו שע"י ענוה הנמשכת מהדלות יקנה עושר אמתי ומתמיד ואמר שע"י ענותנותו אשר קנה לא יטנו עשרו אל עקשיות גאותו ורעות הנמשכות לבלתי ישרים בלבותם וז"א צנים כו' לומר למה עקב ענוה כו' עושר וכו' כי הלא צנים פחים שבדרך עקש הם הטיות רעות המתרגשות מהעושר האיש הזה שומר נפשו ירחק מהם באופן שלא בעושר יפסיד כבוד וחיים:

7או יאמר צנים וכו' לומר הלא כתבתי לך שאשר לו בעקבות ענוה גם יראת ה' ירא תמיד שמא יגרום החטא שיקנה עושר פירות מעשיו ולא ימנעו ממנו הוא יתברך לבל ישמן ויבעט ויאבד חייו כי אם יקנה גם כבוד וחיים כמדובר בדרך הראשון ושמא תאמר בלבבך מי ומי יגיע אל עקב ענוה וכו' והשטן עומד לשטנו תמיד ולהטותו אל דרך רעה ומי יוכל להמלט ממנו כי דע אפוא כי צנים כו' לומר הנני מודיעך בני שאין הלאות והעמל והטורח רק אל השגת גיהנם אך הכשרון הוא הנקל להשיג בשובה ונחת כי הלא אין לך עובר עבירות ומעקש דרכיו שלא יחיה חיי צער ויקרוהו מקרים רעים ומכשולות אין מספר כאשר נראה בגנבים או שודדי לילה שתדד שינה מעיניהם וירוצו וייגעו ובאישון לילה ואפלה יעלו חומה ואם יורגשו יאחזמו רעד בורחים וקופצים במר נפשם מגג לגג ומאימת מארב חצרים יפלו בנופלים מקיר החומה למטה לארץ ויברח בשברון מתנים ואם יסובו עליו רביו יפלחו כליותיו ואם יתפשוהו חי בשלח יעבור ומורם מהם כיוצא בהם מתנה אהבים שומר נשף לאמר לא תשורנו עין ותדד שנתו מעיניו לבו יחם כתנור ומנוחה לא ימצא ואם ימצאוהו השומרים יכוהו יפצעוהו הכה ופצוע ואם היא בעולת בעל ירב לה הבעל אם האיש בביתו יכהו ארצה ולא יחמול ביום נקם או אם יפגעו בו מאהביה הראשונים בז' דרכים בחרב יצאו לקראתו זולת בואו עד ככר לחם וההיקש בהולך רכיל ובעל לשון הרע כי ישנא בעיני בני אדם ויהי איש ריב ואיש מדון לכל הארץ ויבזוהו מנוחה ידריכוהו קנצי למלין כי העקשים ילאו וימצאו צנים פחים ומכשולות רבים באופן שיקר וקשה הוא להשיג גיהנם. אך בהתכבד איש ושבת בביתו ובשב ואל תעשה מתרחק מדרך רע ומלדבר סרה וממעשה הרעה הולך לאטו בדרך תמים וענוה צדק אז הוא יתברך מקרבו לידי זכות ומצות ויעשם בשצף קצף ולאות ועמל יורש גן עדן לכן אנשי לבב יודווי דעת אנה יעזבו ירושת ע"ה בשובה ונחת בדרך ישר לפני איש בעד דרך עקש מלא קוצים ודרדרים ומכשולות אין מספר לבא לרשת משכנות גיהנם וזהו צנים פחים ומכשולות הלא המה בדרך עקש אמנם אשר הוא שומר נפשו מדינה של גיהנם לא ינצל בעמל וכעס כי הלא מאליו ירחק מהם: