רב פנינים על משלי כג:ט

1ושמא תאמר הלא אדבר באזניו דברים הנכנסים באזנים ואטעים בלבו ענין המאכיל ומצותה כי בצל החכמה בצל הכסף ואז לא תרע עינו אל תבטח בזה כי אם אדרבה השמר לך ובאזני כסיל אל תדבר כי יבוז וכו' כי אכל ושתה עמו דומה לחרס הנשבר כמדובר למעלה:

2(ח) או יאמר פתך כו' כי שני דברים אמר אחד אל תלחם את לחם רע עין שאפילו לחם לבד לא תאכל שם כי גם על הלחם לבדו יהיה רע עין וגם אל תתאו למטעמותיו הם מאכליו המעונגים אשר לא נסית בהם ונתן טעם על אמרו אל תלחם וכו' אמר כי כמו שער בנפשו כן הוא הלחם ההוא מסער את נפשו וגם שעם אכלך לחם לבד יאמר לך כלך אצל יין ג"כ וזהו אכול ושתה וכו' לבו בל עמך ועל אומרו ואל תתאו למטעמותיו אשר לא נסית בהם אמר פתך אכלת וכו' כי מאשר לא הורגלת רב בפת במלך כדרכה של תורה ועתה תאכל מטעמים רבים וטובים והוא לך שנוי וסת יערעו נפשך ויקלקלו אצטומכתך ומה גם בהיות של רע עין שלבו בל עמך ולא יתברך מאכלך במעיך ותקיאנה בלי ספק. ואין צריך לומר שתקיא מה שהאכילך הוא כי אם פתך אשר אכלת מקודם מלחם ביתך גם אותה תקיא אגב הקיאו מה שהאכילך הוא בביתו כי יבא זה ויאבד את זה ולא עוד כי אם ושחת דבריך הנעימים כי הלא אין צריך לומר שלא הטיב לך כי אם גם הזיק אותך והפסידך גם אשר אכלת פתך בביתך מאז כי אם גם באמרך דבריך הנעימים שנתחייבת בדין בברכת המזון לברך את בעל הבית על שהיטב היטיב עמך כי איך תברכהו שהאכילך ואדרבה חיסרת פתך אשר אכלת מקודם ולא לרצון יעלו לפניו יתברך כי אם לדברים ריקים ונשחתים וזהו ושחת דבריך הנעימים ואין ספק כי גם בימי שלמה היה מנהג לברך האורח את בעל הבית כי לא יבצרו ממנו ומה גם כי רוב תקנות וסייגים וגדרים עשאם שלמה בחכמתו כמו שאמרו ז"ל על אזן וחקר ותקן כו' שהיתה התורה ככפיפה שאין לה אזנים והוא תיקן ועשה לה ידות בתקנותיו כנודע מרבותינו ז"ל בערובי תבשילין ורבים כמוהו:

3(ט) ומפני שדברי' אלו יקהו שני עם הארץ אשר לת"ח הוא רע עין כהפלגת רבותינו ז"ל בשנאת ע"ה לת"ח ואולי תאמר כי לא כ"כ כמו זר נחשב הרע עין אחרי אומרו אכול ושתה שתגנהו כ"כ ואולי יפצה פיו נגד התלמיד חכם אשר ידבר כזה ויבזה מאמריו על כן אמר שלמה דברי אלה אשר דברתי אליך באזני כסיל שהוא באזני עם הארץ מקביל אל החכם כאשר הוכחנו למעלה על תואר כסיל אל תדבר דברי אלה ומה גם אשר הוא עם הארץ גמור לא במשנה ולא במקרא ולא בדרך ארץ שהן הוא בעל רוע עין בעצם אגב שאר רוע מדותיו כי הלא יבוז לשכל מליך שיחשוב שהוא על שנאתך אותו ולא לשכל יחשבם: