רב פנינים על משלי כד:יב

1וכי תאמר ותענה הן לא ידענו זה שאעשה רצון קוני בהתפלל בעדם אחרי היותם לקוחים למות מן השמים ואין מיתה בלא חטא וזה בא' משני פנים או שהם זכאים כעת אך יתעתדו לעשות הרע ועל כן אסוף יאספם ה' עד אשר לא יבואו ימי הרעה וימותו זכאים כי יודע בעל התאנה כו' ואם אלה מסוג זה הם הלא כמקרה משה רבינו ע"ה במעוכי הבנין יקרני שקבל לפניו יתב' על הילדים הנבנים בכותלי מצרים אמר לו הקב"ה אל תחוס עינך עליהם כי רעים וחטאים המה וישוב להתחנן אמר לו הקב"ה אחוז באחד מהם ויוציאו ויהי האיש ההוא מיכה אשר עשה הפסל להתעות את ישראל וכן בירבעם טרם יחטא בקש הוא יתברך לסלקו ויתחננו מלאכי השרת באמרם שהיו נהנים מזיו תורתו עד שהניחוהו ויאשם בבעל ותקראנה אותי כאלה הייטב בעיני ה' ואם מה שנגזרה עליהם מיתה והם לקוחים למות הוא על עונם שכבר עשו איך אשא בעדם רנה ותפלה ואצילם וכאשר קרה לרבי אחא כמדובר במדרש הנעלם גם אני יקרני שהציל לקוחים למות אשר הוכו במגפה במתא מחסיא ואמרו מן השמים כי מה עשה ואשמותם צרורות על שכמם עד שהוצרך לטרוח עד השיבם בתשובה ויקביעם בלימוד התורה ואם כן אפוא איכה תאמר שאתחייב בנפשי אם לא אציל אדרבה לא לזכות יחשב לי אחר שמשארות אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם ומי יודע אם אזכה להשיבם אחרי כן כר' אחא לזה אמר אל תתמה על החפץ לאמר הן לא ידענו זה ותהיה נבוך כי אין ספק כי הלא תוכן לבות הוא יבין לומר אם מסוג העתידים לחטוא המה בוחן לבות הוא יבין ולא יחיה אותם כי מרע"ה ומלאכי השרת לא השאיר הקב"ה למענם את מיכה וירבעם רק למען יכירו שצדק הוא יתב' במאמרו באמרו שעתיד להרשיע וגם לבל יהרהרו שהוא בלתי מרחם חלילה ובכלל הדבר הוא שבוחן לבות הוא יבין כי לבך לטובה יכוין להחיות נפשות ישראל ועל כן יחייך גם שהם לא יחיו בתפלתך ואם הם מסוג המתים בחטאם שקדם אל תחוש פן לא יהיה לך חיותם לזכות על שהעון עצמו אינו נמחק כי הלא נוצר ושומר נפשך על ידי התפללך בעדם הוא ידע אחרי כן להתנהג כי הלא ישיב לאדם כפעלו שאשר ישוב מהם אחרי כן יהיה לפלטה והבלתי שב ילכד בפח:

2(יא) או יאמר הצל וכו' כי הנה נצטוינו על פקוח נפש אפילו אשר נדע שאם נפקח עליו לא יחיה רק שיאריך יום או יומים או חיי שעה אחת ואפילו בשבת כנודע והלא כמו זר נחשב למה נחלל שבת על מי שלא יתעתד לשומרו ולא לקיים מצוה זולתה כי חיו לא יחיה רק שעה אחת אמנם אשר חשבתי למשפט ונכון הדבר מאת האלהים כי האלהים עשה למען צדקו כדרכו יתברך תמיד להמציא המצאות לזכות את בריותיו וללמדם דעת איכה יעשו שימותו זכאים ולא חייבים ומי יודע אם האיש ההוא הלקוח למות במפולת ההוא וכיוצא בו כי אין ספק שמיתתו כפרתו ואם מת מחוסר תשובה לא תכפר מיתתו נמצא מת מיתה משונה וסופו יורש גיהנם על כן חס אבינו שבשמים שהוא האב הרחמן ויצונו לפקח על עסקי חיי שעה עם היותו גוסס למען יכיר צרת נפשו וגם שלא יוכל להתודות לא יבצר מלהרהר תשובה בלבו וימות זכאי נמצא מצילו מקיים נפש אחת לחיי העולם הבא כענין אשר צוה לנו בתורתו שבעל פה שכל המומתין מתודין כנודע ואל תתמה מה יסכון לרשע הרהור תשובה בלי וידוי ומעשה טוב כי הלא משנה שלמה שנינו המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור שאפילו הוא רשע גמור חוששין שמא הרהר תשובה בלבו וצדיק יקרא אפילו בהיותו מוחזק לרשע גמור ומה גם עתה על ידי מיתתו שתכפר עליו באופן שאין ספק שיהיה בכלל המקיים נפש אחת מישראל שהוא כאלו קיים עולם מלא וזה יתכן כוון שלמה בחכמתו הצל מי שכבר הם לקוחים למות שלא יוכלו לחיות לגמרי שהרי מטים להרג אותך אם תחשוך כי הבלתי מפקח הוא כשופך דמים כמ"ש ז"ל שאפי' ההולך לשאול וליטול רשות הוא שופך דמים:

3(יב) וכי תאמר הן לא ידענו זה מה יועילו בחיי שעה אחרי שלא תבצר מהם המות בקרוב ומה זכות יהיה לי אחרי שלא אוכל להציל ממות נפשם לגמרי ומה גם שאצטוה להשתדל בכל מאמצי כח ואפילו בשבת ואם לאו שאענש כי אל תתמה כי על הנוגע אליהם הלא תוכן לבות הוא יבין ואולי באותו השהות שתאחר מיתתם תוכן לבות הוא יבין שמא יהרהרו תשובה בלבם וימותו צדיקים ולא רשעים והוא זכות נמרץ ואם לא יהרהר אל תדאג שחללת שבת לבלתי הועיל כי הלא ונוצר נפשך הוא ידע לבבך שהיה שלם להצילם לגמרי אם יכולת וגם שלא נצולו לגמרי הלא פעולתך שלמה היתה והוא יתברך ישיב לאדם כפעלו ולא כנמשך ממנו ולכן אחר שפעלך היה שלם ודעתך להציל לגמרי אם יכולת הוא יתברך ינצור נפשך לגמרי כי ישיב לך כפעלך ולא כנמשך בלבד או אם ימות בלי הרהור תשובה וימות חייב הלא ונוצר נפשך הוא ידע כונתך כדי לנוצרה בזכות זה ועליו שמת חייב והשיב לאדם כפעלו שהיא בפעולת עונו ימות:

4(יא) או יאמר הצל כו' ענין ולכן וצדיק אל תהרוג באר היטב שענינו כנודע שאם יצא מבית דין חייב מיתה ויש אחר כך דבר ללמד עלי זכות ולנקותה ממנה החזירהו ואל תהרגהו כי נקי הוא ואשר יצא מבית דין זכאי ונמצא עליו דבר ללמד עליו חובה אל תחזירהו להרגו אחרי צאת צדיק בדינו וזהו נקי וצדיק אל תהרוג אשר יצא חייב ונמצא עליו זכות שהוא נקי וכן אשר יצא צדיק וזכאי אל תהרוג וזה יאמר הצל הלקוחים כבר למות שיצאו מבית דין לקוחים להמית הצל אותם אם תוכל וכן המטים להרג שיש לך טענה להטותם להרוג אם תחשוך מאשר גזרת לזכותם את שתי אלה הצל:

5(יב) וכי תאמר הן לא ידענו זה לומר הסוג הראשון ניחא כי טוב לזכותו אחר שנמצא לו זכות אך לא ידענו האחרון הוא סוג המטים להרג למה לא אעשה הדין ואחזור גם את הזכאי אחר היות ללמד עליו חובה בין על הנוגע אל עצמו שיעשה בו דין התורה אשר הוא חייב למות בין על הנוגע אלי לשמור את נפשי בעשותי משפט אל תאמר כן כי הלא תוכן לבות הוא יבין מה שבלב הזכאי שיהיה ראוי להאריך לו כעת ונוצר נפשך הוא ידע כי לא במרד ולא במעל הוצאת אותו זכאי מתחלה ולא תענש נפשך על זה ואם הוא חייב על זה לא יעלה על רוחך שאוותר לו כי דין ד' מיתות לא בטלו והשיב לאיש כפעלו החייב חנק בים יבא ויחנק או על ידי גוים וכיוצא והחייב סקילה יפול עליו מפולת או אבן נגף וההיקש בזה כמאמרם ז"ל על כי לא אצדיק רשע: