רב פנינים על משלי כה:יב

1וש"ת אבחר דרכי באופן אחר והוא שלא אתחיל בלשון רכה כאשר עשיתי רק צו לצו אשמיע תחלה רוגז מעט עד יחל ליכנס מעט באזנו כי רוגז מעט לא יקוץ ויבעוט ואחר כך עוד אוסיף להשמיע לאזנו עונשים חמורים מאלה ויכנסו גם הם אחר שהחל מעט וידמה זה למי שתולים באזנו תחלה נזם זהב יקר ואחר כך חלי כתם שכוא זהב נוטה יותר אל אדמימות כן טוב לתלות וליטע באזנו עונש קל הדומה לנזם זהב ירקרק ואחר כך אשוב ואטע עונש חמור הנוטה אל האודם דע אפוא בני כי נזם זהב תחלה ואחר כך חלי כתם אשר יעלה על רוחך כי טוב הוא אחזיק בדרך ההוא דע כי זה יצדק במוכיח חכם על מי שכבר יש לו אזן שומעת אך אשר דברתי עד כה הוא בבעלי מריבה שעדיין ערלה אזנם אך אחרי הטותם אזן גם אני אעשה זאת להם וזהו שנכנס בדבור ויצא בתוכחת:

2(יא) או יאמר כי הרוצה להטעים דבריו בעיני שומעו שיתקבלו מקדים הקדמות ואופנים כמכונות אל המכוון ואז יבא העיקר על נכון ויערבו לשומעיהם באופן שגם שהקדמות טפלות המה אל העיקר טובות הנה להביא את האדם לאחוז בעיקר ואין ספק כי הדובר דבר על אופניו והקדמות ישובו אין אצלו תחלה רק העיקר כ"א שלהמשיך לב השומע מקדים הטפל וידמה לצורף העושה תפוחי זהב שאשר הוא עיקר ותחלה אצלו הוא הזהב כי אם שלהמשיך לב הקונה שם מבחוץ משכיות כסף למה שהראשון שיראה הרואה הוא שכיות החמדה הממשיכות לב הרואה ואז על ידי חמדת השכיות ימשך לשית לב אל הזהב אשר תחתיהן כן המשמיע חכמה ומוסר עם שעיקר הדבר הוא הראשון אצלו כצורף שהראשון ועיקר אצלו הוא הזהב אעפ"כ יסדר אופנים והקדמות בעדי עדיים שיראה הרואה אותם תחלה ומהם ישית לב אחרי כן אל העיקר הבא מיושב על האופנים אשר הקדים ויערבו לו וילמדנו דעת בל יפליג אדם באופנים והקדמות רבות מאד להודיע דבר מועט של איכות ועיקריי באופן יהיה הטפל מרובה על העיקר רק כתפוחים רבים של זהב במשכיות של כסף כי אז ודאי המשכיות של כסף הוא המעט והזהב הוא המרובה בתכלית כן יהיה דבר דבור על אפניו שאפניו ימעטו בערך הדבר העקריי:

3או יאמר כי שני מיני למודים הם אחד חכמה שני תוכחת בשוט לשון ולכל אחד יש צד יתרחק איש ממקבלי החכמה לבל הטריח עצמו על החכמה כי יקרה וחמורה היא ופן יקוץ הלומד ויהיה טורח המלמד לבטלה והתוכחת לקושי הדברים כי לשוט לשון יחבאו אנשים כל כן אמר על האחד תפוחי זהב כו' לומר כי כאשר העושה תפוחי זהב וירא פן יתחמץ לב הרואה לקנות על שדמיהן יקרים על כן יעשה משכיות כסף מבחוץ שעל ידי משכיות החמדה וגם הם מכסף יחמדם באומרו שהם נחמדים למראה והכסף בלתי יקר ואחרי שחמדן גם שיראה כי תחתיהן הכל זהב ודמיו יקרים לא ימיש מלקנותם אחרי הכנס החמדה בלבו ממשכיות הכסף כן יקרה למודיע חכמה יקרה כזהב שלהיות קנייתה חמורה שיצטרך ימית עצמו עליה לשתתקיים בידו על כן מה יעשה יקדים דברים ממשיכים את הלב מעין העיקר אשר בא ללמד והם דברים קלים ליתפש ככסף ואחר כך יעמיק ירחיב בעיקר שתחת כבוד ההקדמוות ההן הדומה לזהב ואחרי אשר החל הלומד בנגלה הדומה לכסף לא ימיש מלקנות הפנימיות גם שיטרח בו כי טעם מהקודם וקשה עליו לאבד הכל אם יתרפה:

4(יב) ועל השנית והוא התוכחת אמר נזם וכו' והוא לומר הנה על החכמה לא יחדתי שיהיה המלמד חכם וגם לא השומע תאב לשמוע שיהיה לו מעצמו אוזן שומעת רק שיהיה הדבר דבור על אפניו אמנם להוכיח צריך שני דברים שבלעדם יקוץ השומע וישחית המשמיע דבריו הנעימים והם אחד שיהיה המוכיח חכם וראוי להוכיח שאינו כמציאות חכמה שמכל מלמדיו ישכיל איש שנית יהיה השומע בעל אוזו שומע מוכן ותאב לשמוע שאם לא כן יקוץ ודמה הדבר למי שבאזנו נזם זהב מעצמו שאחר שלימד עצמו להתהדר בנזם זהב יהיה תאב גם לשים באזנו חלי כתם שהחלי תכשיט יפה מנזם והכתם משובח מסתם זהב מה שאין כן אשר לא נסתה אזנו בנזם שלא תתאו לקנות גם לאזנו חלי כתם כן הוא היות המוכיח חכם והיות על אוזן שומעת שאחר שנסתה אזנו לשמוע תוכחת כי נסתה אזנו בנזם זהב הוא שמיעת תוכחת יתאב לתוכחת מהודר מאשר בו עד כה כהפרש ויתרון החלי על הנזם שהוא ואם מנזם אך בזאת שיהיה מכתם חשוב מזהב שהוא שיצא התוכחת מפי חכם שאז יחרץ לקבל בחשק נאות כי כתוספת חלי כתם על נזם זהב ידמה המוכיח חכם על אוזן שומעת: