רב פנינים על משלי כה:טו

1עוד שנית אודיעך אופן הפיוס והוא כי באחד משני דרכים ישיג המשיג מבוקשו לפני מושל או על ידי הפציר פעם ושתים ושלש או על ידי לשון רכה בפעם אחת ועל שניהם אמר על האחד בארך אפים וכו' ועל הב' אמר ולשון רכה ועל הסוג הראשון אמר אין ההפצר לקצין כהפצר לפני אחד העם כי החפץ לפתות את רעהו אנוש כערכו יעשה חפצו הלא בהחלו לפתות אם יוכל להתפתות ויתפתה הנה מה טוב ואם עודנו מחזיק בהפצרתו ולא יתהפך אל רצון המחלה פניו ימשיך פיתויו עוד שעה או שתים או יותר עד יפתה וגם יכול אך החפץ לפתות את קצין להשיבו מדעתו אל רצונו אם בהחלו לפתותו לא יחפוץ לא טובה העצה לשוב לפתותו עוד שעה או שתים ואם לא יאבה להמשיך הפתוי יותר כי הלא יקצוף הקצין על קולו ויקוץ בו וישליכהו מעל פניו בחרי אף כי לא איש כמוהו הוא להפליג יותר מדאי אך העצה הטובה לפתות הקצין הוא במיתון שאם בהחלו לא ישמע אליו ירף ממנו וילך לו ואחרי יום או יומים לעתות ברצון ישוב להזכיר הדבר לאט לו ואם ימאן גם בפעם הזאת ישמור לפיו מחסום עד שלשה או ד' ימים או עשור ואחרי כן בעת רצון ישוב כפעם בפעם ובדרך הזה אפשר יכמרו רחמיו ויודה לו וזהו בארך אפים יפותה קצין כלומר במיתון וארך אפים יפותה ולא בהמשיך פתוי פן יתקשה כנגדו ועל הדרך השני אמר ולשון רכה כו' לומר בזה אין צריך מיתון כי הלא גם כי קשה כעצם יהיה הקצין מיד תשברנו אם בבכי תבא ובתחנונים וזהו ולשון רכה תשבר גרם:

2(יג) או יאמר כצנת וכו' על דבר הצדקה כאשר יורה פסוק שאחריו והוא כי העשיר אינו רק כציר שלוח מאתו יתברך לפרנס את העני על ידו כנודע וכמאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים שאמר דוד המלך עליו השלום למה לא היו כל בני אדם שוים ולא יהיו עניים והשיב הוא יתברך אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו שלא יהיה מי שיקבל חסד באופן שלתועלת העשיר ימוך אחיו כי חפץ הוא יתברך לנכות עונות העני בעניו ולזכות את העשיר שיתפרנס על ידו כאב שכעס על אחד מבניו ומאכילו על ידי אחד מאחיו והנה אין ספק כי העשיר אשר הוא חכם לבב הלא ישקיף וירא כי מכל אשר יתן איננו חסר מממונו והוא משיב נפש המקבל והוא יתברך מעלה עליו כאלו קיים והשיב נפש א' מישראל שאין קץ למתן שכרו והן כל הנפשות לו יתברך הנה והמחיה נפש ומקיימה והיא חלק אלוה ממעל אין ספק כי אין קצה לאשרו וייטיב לו הוא יתברך עם שלא יחסר לו מממונו אשר יתן לו וזהו כצנת שלג כו' כן הציר שהוא נאמן הוא העשיר ששולח לעה"ז לתת מלחמו לדל ולפזר ולתת לאביונים והוא נאמן לשולחיו מן השמים ועושה כן הלא הוא כצנת שלג ביום קציר כי כאשר היגע ביום קציר והוא עיף ומבקש מים קרים ויזדמן לו שלג ולא ישתה אותו רק מקבל צנתו בלבד ששם כלי מים תוך השלג לקבל צנתו ושותהו באופן שהשלג אינו חסר ממנו דבר ומצנתו בלבד מועיל כן הוא ציר נאמן הנותן צדקה שלא יחסר לו כאשר לא יחסר מהשלג ומהנמשך ממנו נהנה העני המוכה משרב ושמש הצרות כאשר יהנה הקוצר והוא עיף ויגע ביום קציר ועם שלא יחסר לנותן כאמור מטיב לעצמו הטבה עצומה שנפש אדומו של נותן הוא אלהי עולם ישיב כי ישיב נפש העני אשר היא מאדוניו יתברך כי לכן הוא יתברך יחזיק לו טובה שהשיב נפש חצובה מתחת כסא כבודו ואין קצה למתן שכרו ומממונו אינו מפסיד:

3(יד) ושמא תאמר א"כ אפוא שאין העשיר חסר מממונו מה שנותן גם הנמנע מליתן לא יאשם כל כך ולא יתיחס רק למאבד שכרו הטוב ואפי' אם נדר ולא קיים לז"א כי לא כן הוא כ"א אדרבה הוא כממית נפשות רבות ברעב וזהו נשיאים ורוח כו' והוא כי כאשר אין הנשיאים ורוח המורים מטר נראים בעולם בני אדם עצבים בצד מה אך כראותם נשיאים ורוח שיראה להם שלחמם לנפשם כבר הוא לעיניהם ואח"כ בראותם שגשם אין נוחם יסתר ותצא נפשם מעוצם דאגתם כן הדבר הזה כי אחרי אשר ראו איש מתהלל לאמר אתן כך וכך ועושה הברה כרוח יתלו עימהם אליו כאלו פת בסלם ואחרי כן בראות כי הוא מתת שקר כי יחלל דברו לא יראה להם רק כגוזל לחמם משלחנם וכאלו נפשם הוא גוזל מהם:

4(טו) ואחרי ספרו בגנות המתהלל במתת שקר הוא הפוסק צדקה ברבים ואינו נותן בא להיישיר את הגזברים יתנהגו באופן יפתחו לב הפוסק צדקה לתת ולא יעבור וגם לא יתאנה ברוע הנהגת הגזבר והוא כי לא יבצר או הפוסק צדקה ההוא הוא איש חשוב מאד ויכעוס בהפצרת הגזבר או הוא איש קשה מצד רוע מדתו אם הוא איש חשוב אל תקניטהו להפציר בהמשך פן יקוץ כ"א בארך אפים במיתון ישאלו ממנו פעם א' ואם לא יתן הרפה ממנו יום או יומים או יותר ותשוב שנית ע"ד זה פעמים שלש עד יפותה ותוכל לו כי בארך אפים יפותה קצין הוא העשיר ואם הוא לרוע מדתו כי קשה הוא דבר אליו רכות והודיעהו צער העניים והאביונים כי גם יהיה קשה כעצם לשון רכה תשבר גרם:

5(יג) או ידבר על שליח צבור שישלחוהו לבקש בעת צרה מאתו יתברך ואמר כי כאשר ביום קציר שהאדם עיף משרב ושמש ואין מחסה ומסתור שתהי לו צנת שלג ארוכה למחלתו בודאי כן הציר נאמן הוא הש"ץ הנאמן בשליחותו להתפלל בכוונה הראויה ולא יפשע בפשיעת רוע מעללים או העדר כונה כי אם יהיו בהכאת צרות צרורות כשמש בקציר יהיה הציר נאמן ארוכה לצרתם בודאי כאשר הצנת שלג ביום קציר ולא בלבד בשולחיו רבים על כי רב הוא זכותא דרבים כי אפי' ליחיד אם יבקש רחמים איש צדיק והוא ציר נאמן לשולחו יסכון לו להשיב נפשו כמעשה דר' חנינא בן דוסא וכיוצא שהיו מבקשים ממנו יבקש רחמים על החולה והיה משיב נפשו אליו בתפלתו וזהו ונפש אדוניו ישיב שעם היות הנפש לאדוניו של ציר נאמן הוא הקב"ה שכבר היתה המיתה נגזרת היה משיב אותה אליו בתפלתו:

6(יד) ושמא תאמר הלא כמה פעמים ציר נאמן מתפלל ויש נשיאים ורוח וגשם אין שלא תסכון תפלתו להריק על הארץ ומה גם בעת העדר אפי' סימן טובה שלא נבטח בו שיענה לז"א איש מתהלל כו' לומר שמא יש שם איש מתהלל במתת שקר וכמעשה דדוד ע"ה:

7(טו) ושמא תאמר הלא זה יהיה בצרה הבלתי תלויה בבעל בחירה ואךאש שר או קצין יצר לי מה יסכון לי ש"ץ והוא יתברך לא יבטל בחירת איש כמבואר אצלנו בס' חבצלת השרון על ומן ידך מלכא ישזיב הנה בתחבולה תעשה לך ההצלה ממנו והוא בל תאמר אליו תחלת דברי פיך יבטל רצונו מפני רצונך כי תקשה לשאול ויקצוף על קולך וחבל רק תבקש ממנו כי גם שחפצו יעשה לא עתה כי אם יאריך אפו ימים או עשור ובדבר הזה יפותה קצין כי לא יתקשה אחר שיאמרו לו שלא יבטל רצונו וזהו בארך אפים יפותה קצין כי בדבר הזה יפותה אך לא באמור לו להפך רצונו ואחרי כן ולשון רכה תשבר גרם לבטל הגזרה לגמרי אפי' יהיה הקצין קשה בעצם: